לייבלי והרב יצחק לייב לנדוי

בימי הרב הגאון רבי יצחק לייב לנדוי היה גר בקראקא יהודי פשוט, שכל בני העיר הכירוהו וידעו אותו  בשמו לייבלי. מי הוא לייבלי זה? מה הם מעשיו? מהיכן הוא חי? – לא ידע איש.

פעם בא לשוק העופות לקנות תרנגולת לכבוד שבת, אחד שסיים להתמקח עם הגויה המוכרת וסיכם עמה על המחיר, באה אשת ראש ועד הקהלה והוסיפה על המחיר שהסכים הוא, והמוכרת חזרה בה ומכרה את התרנגולת לאשת ה"תקיף". ויחר ללייבלי מאד על אשר השיגה האשה העשירה את גבולו וגזלה ממנו את התרנגולת. כראות האשה את כעסו נבהלה מאד ואמרה לו – אל תצעק ואל תרעיש עולמות, לא ידעתי שרצית לקנות את התרנגולת, ולא באתי להשיג גבולך, ואם חטאתי לך הנני מוכנה לתת לך את התרנגולת גם ללא תמורה.

אך לייבלי לא רצה כלל לשמוע את דבריה ואמר לקוראה לדין תורה. הלך לייבלי אצל הרב רבי יצחק לייב לנדוי וקבל בפניו על מעשיה של אשת ראש ועד הקהילה. שלח הרב את השמש לקרוא את האשה, ומשבאה ושמעה את  טענות האיש אמרה – אמנם חטאת ועויתי, ואני רוצה לתקן המעוות, אתן לו את התרנגולת בלי תשלום, ותהיה זו כפרתי. גם הרב ביקש ממנו שלא יעמיד דבריו על דין תורה אלא יתפייס ויקבל מידה. אולם לייבלי עמד בדעתו – יקוב הדין את ההר, ובדין תורה אני חפץ, כי מי יודע כמה פעמים דרכה זו ואחרים כמותה על ראשי עם קדוש, עניים ואביונים, החוששים להשמיע את קולם כנגד תקיפי העיר, ולא על כבודי חס אני אלא על כבוד האמת והצדק שרמסה היא ברגל גאווה. אכן הדיינים ששמעו טענות בעלי הדין הוציאו פסק, ונפרדו כולם לשלום.

אחר הדברים הללו, חשב הרב בליבו על אודות לייבלי שאיש פלאי הוא, ומוזרות דרכיו, והחליט לחקור אחריו לדעת מי הוא ומה הוא. הכל הכירוהו  בשמו ובחניכתו אך איש לא ידע לומר ולספר דבר על מעשיו וענייניו ממה חי הוא, ומה הן דרכיו. התברר, שהאיש דר עם אשתו בקצה העיר  בבית קטן ודל. שלח הרב לקרוא לאשתו ושאל אותה על דרכיו של בעלה בדתי הקודש, ותאמר האישה – כבר חשבתי בין כך לבא לטעון בפני הרב על בעלי, וכיון שאני עומדת בפניו לא אכסה. שבתו עמי בבית זה מעט בערב ילך ולא אדע את מקומו כל הלילה, וכשחוזר בבוקר אינו מגלה את אזני על מעשיו. מה אומר ומה אדבר, איש טוב הוא בעלי אך דרכו נסתרה ממני, וכשמתגלע ריב בינותינו חושבת אני בליבי תמיד אגש אל הרב ואקבל ממנו גט פיטורין.

ואמר לה הרב – קודם תחקרי את דרכי בעלך ותדעי את מעשיו בלילה, ואחר כך תוכלי להזמין אותו לדין. שמעי לקולי ועשי את אשר אצווך. כשיצא הערב תלכי אחריו צעד אחר צעד ותראי מה מעשהו באפלת הלילה. ותאמר – אעשה ככל דברי הרב. וכך עשתה. לעת ערב, כשיצא לייבלי מביתו ותקום האשה ותלך בעקבותיו כמה שעות עד חצות ליל, ואז שמעה קול יוצא ואומר "אנא ה' הושיעה נא לעמך ישראל, רחם על סגולה אשר בחרת", וכו'. והקול הולך וחזק, הולך ובוקע רקיעים, קולו של לייבלי המתפלל. ופתאום ירדה אש מן השמים והלכה סביבו, והאיש נעלם מעיניה.

האשה עמדה מרחוק נדהמת ולבה מלא פחד. רועדת שבה לביתה ותיפול על משכבה, אך אין תנומות באשמורותיה. עוד לא הנץ השחר והיא שמה פעמיה אל בית הרב וסיפרה לו בקול רוטט את אשר ראתה בלילה ביער. וישלח הרב לקרוא בפניו את לייבלי ויבוא ויתיצב בפניו ביראה ובאימה. ואמר לו הרב – הנני גוזר עליך שתאמר לי מי  אתה ומה הם מעשיך. הביט לייבלי בפני הרב ואמר לו – במופלא ממך אל תדרוש, אמר החכם, וגם הרב מחוייב לשמוע לדברי החכמים, אל יחקור כבודו במכוסה ממנו פן יתחרט אחר כך על כן, על שהביט במקום שאינו רשאי. שמע הרב את דבריו התמוהים ואמר – ואף על פי כן ישיב לי תשובה ברורה, וגזירה היא שגוזרני עליו. אך יצאו הדברים מפי הרב ולייבלי הבין שהברירה אינה עמו, לא ענה דבר. אך ניגש אל המיטה שבבית ושכב עליה בלי אומר ובלי דברים, ולעיני הרב פשט את ידיו ואת רגליו, עצם את עיניו ונאסף אל עמיו. הרב עמד נבהל ומשתומם בראותו זאת ולא ידע מה היה לו, וכבר עמד לפתוח פיו בצעקה והנה עמוד של אש יורד מן השמים, ומסבב את המיטה. אז ידע הרב מי הוא האיש המופלא הזה, אחד מל"ו צדיקים שעליהם העולם עומד, ומשנתגלה סודו ניתק מקור חייו ולא היה עוד תיקון בעולם הזה שיכול היה לעשותו עוד בהסתר ולפיכך נאסף ונקרא לשוב לישיבה של מעלה.

סיפור הדבר נודע בעיר ומיד החלו בני אדם נוהרים לבית הרב, וגם אנשי החברא קדישא באו, ועסקו בקבורתו בקדושה ובטהרה והרב הגאון הספידו כהלכה.

כעבור ימי האבל התאספו כל העדה ואמרו לפרנס את אשתו האלמנה כל ימי חייה.

הרב יצחק לייב הלוי לנדוי ביקש לפני מותו להטמן בסמוך לו, ואכן קברו של ר' לייבלי הצדיק נמצא בשורה הסמוכה, בתוך ארבע אמות, לקברו של הרב.

המהלב"ד: הרב בועז פש

 

השארת תגובה