מספרים בקרקוב כי…

מספרים על חכמתו של הרמ"א: מעשה בשר המחוז שרצה לבקר ברובע היהודי. הוא פנה אל הרמ"א ואמר: שמעתי שאיש חכם אתה. שלושה שערים בחומת הגטו, כתוב במכתב חתום באיזה שער אני אכנס? מסר הרמ"א את התשובה במעטפה סגורה וביקש מהשר לפתוח אותה לכשייכנס לגטו. ציווה השר לפרוץ שער רביעי בחומה. בפתחו את המעטפה מצא כתוב: תפרוץ שער רביעי.

מספרים על רבי העשיל מקראקא, שהנתמנה לרב בקרקוב בשנת 1655 (תט"ו) ונודע בכינוי "רבי העשיל הגדול",  שכילד יצא עם אביו לטייל בסביבות העיר. ראה אווזים רועים באחו, והנה אחד מהם עומד על רגל אחת. שאל השל את אביו: אבא, האם לאווז יש רק רגל אחת? הוציא האב מטפחת מכיסו ונפנף בה. נבהל האווז והחל לרוץ בשתי רגליו. לימים, בשעת ארוחת צהרים של שבת, ראה השל על צלחתו כרע אחת של אווז. הוציא מטפחת מכיסו והחל מנפנף מעל הצלחת…

מספרים על הגאון הר' יואל סירקיס, רב ומח"ס "בית חדש" כי פרצה מגפה ב"עיר היהודים" וגרמה למותם של ילדים. החלו האנשים לחפש את סיבת המגיפה. אמר מישהו: ראיתי שבלילה אין אור דולק בחלונו של הרב, סימן שאינו יושב ולומד בלילה. מי יודע אם לא על כך בא העונש מהשמים… הלכו פרנסים בלילה לבית ר' יואל, פתחו את הדלת ומצאו שהדירה שרויה בחושך ורק קול נחירת הישנים מנסר בחלל. פתאום קלטה אזנם קול לימוד. נכנסו פנימה ומצאו את הרב יושב בפינה ושפתיו מפזמות בקול לומדים. שאלו אותו הפרנסים: רבנו, מדוע אינך לומד באור? ענה להם: אין לי כסף לנר…

הרבנים הגדולים טמונים סמוך לכניסה לבית הקברות, ויש המספרים מדוע נמצא רחוק קברו  על הרב ר' יום טוב ליפמן הלר מח"ס "תוספות יום טוב": בימיו חי בעיר איש עשיר מאד, שהיה ידוע כקמצן גדול. בשל קמצנותו היה שנוא מאד על היהודים שטענו: רבנו, החי על משכורת דלה, מפזר הכל על עניי העיר, והוא – העשיר, הקמצן…והנה נפטר העשיר. קברוהו בסמוך לחומות בית הקברות, אך מאז חדל ר' יום טוב לחלק את הסכומים הגדולים לעניים. כששאלוהו על כך סיפר: כל הכספים שחילקתי היו משל פלוני העשיר, שאסר עלי לספר מהיכן הכספים. עכשיו אני מבקש כי בבוא יומי תקברו אותי לידו.

מספרים על רבי העשיל שיום אחד, בהיותו עוד ילד,  ישב בבית המדרש ופתאום פרצה אשה לבית התפילה, רצה לארון הקודש והיא בוכה וזועקת: אבי שבשמים, בעלי חולה, הילדים נמקים ברעב ומאיין אמצע את לחמם? בכתה האישה ויללה ופתאום השמיע השל, שהסתתר מתחת לשולחנות, את קולו: אשה, לכי היי רופאה של חולים ותצליחי. החלה האישה לרפא חולים, רפאה והצליחה, ובכך מצאה את פרנסתה. עברו שנים. ר' השל היה לרבה של קרקוב והנה חלה. בגרונו עלתה מורסה. כל רופאי העיר נקראו אל החולה אך לא הצליחו לרפא אותו. כשכלו כל הקיצין נקראה האישה. שאל אותה הרב מנין חוכמתה בריפוי. סיפרה האישה על הקול משמים ששמעה לפני שנים רבות בבית המדרש. נזכר הרב בדבר, פרץ בצחוק, צחק וצחק, המורסה התפגעה והמוגלה יצאה ור' השל התרפא.

מספרים כי דרום לבית ששקע עמד בית הכנסת הישן שהוקם במאה ה-14. היה הוא מהעתיקים והמפוארים בפולין, ולאולם הגדול של בית הכנסת היו יורדים במדרגות. היו שהסבירו את הירידה על יסוד "ממעמקים קראתיך…" אך כנראה הסיבה לכך שונה: הכמרים בעיר לא הרשו ליהודים להקים בית תפילה שיתנשא מעל לבניני הכנסיות שלהם. התחכמו היהודים והעמיקו את רצפת הבניין, ובאופן זה קיבלו אולם תפילה גבוה, אף שמבחוץ לא הוכר גובה הבניין במלואו.

מספרים כי תקרתו המקומרת של בית הכנסת נשענה על שני עמודי אבן ענקיים. על אחד העמודים האלה סופר שמוצאו מבית המקדש בירושלים. ואיך הגיע לקזימיז? אחרי החורבן נישא על גלי הים, ובהגיעו לוויסלה החל לשוט נגד הזרם, ובבואו לקרקוב נעצר. באותו זמן בנו היהודים את בית הכנסת הישן בקזימיז, ובמצאם את העמוד הציבוהו בבית הכנסת.

סופר שבלילות היו מתכנסים רוחות המתים בבית כנסת זה, מתפללים וקוראים בתורה. וקרו מקרים שמישהו מהיהודים עבר לידי בית הכנסת בלילה, נקרא לעליה לתורה, נכנס ובפנים ראה את ספר התורה מונח על השולחן. הוא ברך מעל לספר ואז שמע קול קורא בתורה. כשהסתיימה הקריאה, יצא. וקרו מקרים שהמוזמן לעליה לתורה לא נכנס – ובאותה שנה מת. עד פרוץ מלחמת העולם השניה, כל בוקר, לפני הכנסו לאולם בית הכנסת, היה השמש דופק שלוש פעמים על שער הברזל כדי לסמן לנפטרים שהנה בא היום, ועליהם לעזוב את הבניין למען החיים.

אומרים כי הדגל  הישן והירוק אשר נישא בשעת ההקפות בשמחת תורה בבית כנסת הזה לפני ספרי התורה, הובא על ידי יהודים מגורשים מספרד.

ועוד על ההקפות בשמחת תורה – מספר ההקפות בבית כנסת זה לא היה שבע, אלא שלוש וחצי. וזאת, כי שנים רבות קודם לכן פרצו פורעים לבית הכנסת, בשמחת תורה, בשעת ההקפה הרביעית, והרגו יהודים. לזכר האסון הזה היו מפסיקים את ההקפות ומתישבים על הרצפה ואומרים קינות. ובחברה הפולנית סופר סיפור דומה: בכנסיה על שם מריה עומדים שני מגדלים גבוהים. מראש האחד מושמעת מדי שעה מנגינת ההינאל, והיא נקטעת פתאום באמצע. מסופר שקטיעת המנגינה היא לזכר מאורע היסטורי. לפני שנים רבות פרצו הטאטרים לעיר, הדבר קרה בשעה שהמחצצר השמיע את המנגינה המלא, והנה ח. מקשתו של אחד הטאטרים נתקע בצווארו של המחצצר. לציון הארוע נקטעת המנגינה באמצעיתה.

השארת תגובה