מעשה ברבי שמעון סופר

מעשה ברבי שמעון סופר
מלבה"ד: הרב בועז פש

מעשה ביהודי אחד מיהודי קראקא, תמים במעשיו, משכניו של רב העיר רבי שמעון סופר, שנחרד באחד הלילות, כאשר תקפה הקדחת את בנו הקטן וחומו עלה מאד. אובד עצות יצא את ביתו לרחובה של עיר לחפש ישועה, ואינו יודע לשית עצות בנפשו מה יעשה. כאשר הבחין כי בביתו של הרב, רבי שמעון, עדיין לא כבה הנר, הרהיב עוז בנפשו והקיש על הדלת. מי יודע מאין תבא הישועה.

כשפתח הרב את הדלת, החל היהודי שופך דמעותיו לפניו במר ליבו על בנו החולה שאינו יודע מה יוכל לעשות להוריד את חומו ולהצילו. רבי שמעון הקשיב והשיב:
– וכי רופא חולים אני?
אך היהודי בשלו: – רבי, הצילהו! חכמת א-להים בקרבך… הן איש צדיק אתה , צוה נא כי יבריא בני ומן השמים יקיימו את רצונך…
נטל רבי שמעון את הצעיף הכרוך לו על צווארו, ספוג זיעה כולו, נתנו לאבי הילד, וציווהו לכסות בו את הילד, ולהשיבו לו למחרת בבוקר – והשם הטוב ישלח לו רפואה שלמה מן השמים.
כך עשה האיש.

למחרת עם שחר שב האיש אל הרב ואמר לו: – רבי, ברגע שהנחנו את הצעיף על הילד מיד הוטב לו, חומו ירד, והרי הוא עתה כאדם חדש לגמרי! אחר שהביעו את שמחתו וברכתו, ביקש ממנו הרב: – דבר אחד אבקש ממך, אל נא יגונב לאזני איש את אשר התרחש כאן הלילה. במשך כל היום כולו הנני יושב ופוסק הלכות לבני העיר, עוסק בצרכי ציבור, טרדותי רבות ואין לי הזמן להקדיש ללימוד תורה, ורק בלילה בעת שהכל נמים את שנתם יש בידי לשבת ולעסוק בתורה, ומחמת המאמץ שבלימוד מתמלא הצעיף שלצווארי בזיעה, ובזכות הזיעה הזו שבאה מלימוד התורה הקדושה נושע בנך. אבל אם תפרסם את הדבר בכל העיר הרי שיבואו להטרידני ולבקש את ברכתי גם בלילה, ואז לא יהיה לי פנאי ללמוד כלל, ושוב לא תהיה זכות זיעת הצעיף עוד…

השארת תגובה