מעשיה לחנוכה

מספרים על זוג עני שגר בקז'ימייז' ולו בת יחידה. הזוג הזה היה כל כך עני, שכל הסכו"ם בו השתמשו היו שלוש כפיות כסף אותן הביאה האשה כנדוניה מבית אביה… מדי פעם, בערב שבת, היה מגיע לסעוד על שולחנם הדל איזה תלמיד חכם.  פעם אמרה האשה לבעלה שהיא חייבת להשיג כף למרק, כי להאכיל אורח בכפית אין זה מכובד דיו. פנתה אל הגביר, והתחננה על ברכיה שישאיל לה כף ליום שישי…  השאיל הגביר כף ויצאה האשה מרוצה לביתה.

ביום ראשון חזרה האשה אל הגביר כולה שמחה ומאושרת ואמרה לו: "אדוני הגביר, לא תאמין. בלילה לאחר קבלת השבת כשהתלמיד חכם כבר הלך, שמעתי קולות מוזרים מהמטבח, רצתי לשם וגיליתי שהכף… הולידה כפית. הכף שלך היא ומן הסתם גם הכפית". ולקח.

חלפו להם שבועים ואולי שלושה ושוב הגיע אותו תלמיד חכם לביתם של הזוג ושוב יצאה האשה לשאול כף מהגביר. הפעם כבר מנחשת או אולי כבר יודעת היתה כי לתלמיד החכם יש עניין בבתה.  והגביר, השאיל לה כף, הפעם בקלות וללא כל צורך בתחנונים.

במוצ"ש, שוב חזרה האשה אל הגביר ובפיה אותו סיפור מדהים על קולות מוזרים ועל כף שילדה כפית… והגביר שבע רצון קיבל בשמחה את הכף ו…כפית נוספת. בפעם הבאה שחזרה האשה אל הגביר לשאול כף, ליוותה אותה תחושה וזאת ע"פ מהלך העניינים, שהתלמיד חכם מתכוון לבקש את יד בתה יחידתה שהגיעה לפירקה להינשא לו. גם הפעם ניתנה הכף ברצון וחזרה במוצ"ש או אולי ביום ראשון אל בית הגביר, כרגיל בליווי כפית "שנולדה"… וכך עברו להם עוד שבועות אחדים עד שנקבעה פגישה של הורי הנערה עם הורי התלמיד חכם ממש לערב חנוכה.

"הרי אין לנו אפילו חנוכיה ראוייה לשמה להדליק בה נרות חנוכה, להאיר את הבית" אמר הבעל לאשתו, וזו עונה לו "הסר דאגה מלבך, אפנה בפעם נוספת אל הגביר…" והלכה האשה אל הגביר ובקשה חנוכיה.

"ראה", אומרת האשה לגביר "יושבים אנחנו בערב חנוכה בביתנו הדל עם הורי המיועד לכתוב תנאים וחנוכיה ראויה לשמה אין לנו! היואיל כבודו להשאיל לנו את חנוכיתו המהודרת". והגביר התלבט אבל זכר שבכל פעם בה השאיל לאשה כף הרי החזירה לו זו את הכף וכפית נוספת. והשאיל…

עברו להם יומיים ואולי שלושה וחזרה האשה אל הגביר ממררת בבכי וספרה לו שתנאים לחתונה נחתמו, שהארוחה הייתה טובה והחנוכיה האירה באור יקרות. רק מה, בלילה שמעה קול רעש נורא וכשקמה לבדוק מה קרה מצאה שהחנוכיה מתה, הלכה לעולמה. והגביר בכעס, שאל והגיב "כלום חושבת שטיפש אני? או אולי פתי? מי שמע שחנוכיה יכולה למות?" "אה" אומרת האשה "זה שמאמין שכף יכולה להוליד כפית, שלא יהסס להאמין שחנוכיה יכולה למות…"

ורבותי אם תחפשו בימים אלה היכן נמצאת אותה חנוכיה של הגביר, אזי השמועה אומרת שזו כבר עברה הרבה דורות בירושה אצל אותה משפחה מקז'ימייז' והיום אולי אפילו נמצאת בתצוגה של בית הכנסת הישן…

 

השארת תגובה