בית כנסת "על הגבעה" (אויפן בערגל)

בית כנסת "על הגבעה" (אויפן בערגל)

על גבעה ברובע קז'ימייז', ברח‘ שרוקה 22, עמד בית תפילה שהוקם במאה ה-17. בית התפילה  היה מבנה קטן, ישן, שהוקם על ידי ר' משה יעקובוביץ יעקליס, מגדולי עשירי קז'ימייז', למען הישיבה של חתנו הקבליסט, ר' נתן נטע שפירא (1633-1584), מחבר "מגלה עמוקות". זה האחרון מילא את כל תפקידיו הציבוריים שלא על מנת לקבל פרס, ועוד החזיק במוסדות צדקה והקדיש כלי קודש ואריגים יקרי ערך לבית הכנסת.

במרוצת הזמן היה בניין הישיבה לבית מדרש, ושמו בפי העם "אויפן בערגל" (= על הגבעה), ויש אומרים שאת שמו קיבל בשל העובדה שהיה ממוקם בקומה השניה.

בתקופה מאוחרת יותר היה בית הכנסת שייך למשפחת רקובר ושימש כבית כנסת פרטי, ללא עזרת נשים. בבית כנסת זה התפללו יהודים מכל שכבות האוכלוסיה, סוחרים עשירים, למדנים,בעלי מלאכה וחנוונים, ציונים ואחרים, וביניהם המשפחות: לנדא, הורוביץ, רקובר, אלכסנדרוביץ ומשפחת בוסאק; סיני אלכסנדרוביץ שימש בבית הכנסת כגבאי לצד אהרון בוסאק (אביהם של מאיר בוסאק ושל ויוסף בוסק). הם שיתפו פעולה בגיוס תרומות לצורכי הקהל ובית הכנסת, והיה ביניהם הסכם בלתי כתוב שעל כל זלוטי שבוסאק יתרום, אלכסנדרוביץ' יתרום שני זלוטי.

בפנים בית המדרש שררה אפלולית. בחלונות המעטים של האולם הגדול אפשר היה לראות את עובי הכתלים. השולחנו באולם היו כבדים, הספסלים מסוקסים ועבי קרשים ומשופשפים מרוב שנים. על הקירות היו מדפים מדפים, ועליהם רבבות ספרים: חומשים, גמרות, משניות, מדרשים, פוסקים שו"ת ופירושים לאלפים. הספרים מדפוסי איטליה ופולין, קראקא ווילנה ועוד. עשרות מנורות נחושת מהמאות ה-17 וה-18 תלויות היו מהתקרה, מעוטרות בנשרים ובאריות, ובהם דלקו מאות נרות. המנורות העתיקות יותר נשדדו על ידי השוודים שפלשו לפולין במאה ה-17. בארון הקודש היו עשרות ספרי תורה, מהם קטנים בגודל של ספר מודפס, מהם גדולים עד שקשה היה לשאת אותם. כן היו מנורות כסף, טסים וידיות. עשרות פרוכות ברוקט וקטיפה רקומות כתרים ואריות בזהב ושמותיהם של התורמים.

בתיבה אחת היה ספרו של רבי נתן נטע שפירא "מגלה עמוקות על התורה" עם הערות שוליים של בן המחבר, ר' שלמה שפירא; ובצד הספר – טס לתורה עם שקלי כסף מימי בר כוכבא.

שולחנות ארוכים עמדו לאורך האולם ונכבדי הקהילה ישבו בסמוך לכותל המזרח. בשולחן שמשמאל לארון הקודש ישבו יהודים מזוקנים, לבושי קפוטות וחבושי שטריימלים, ובשולחן שלימין ארון הקודש ישבו מגולחי פנים, חובשי חליפות שחורות.

בראש השנה ויום הכיפורים היו באים לתפילה גם משפחות מתבוללים, שהתרחקו מהחיים החברתיים של הציבור היהודי. ביום הכיפורים היו יושבים כל היום בבית התפילה, חבושים צילינדרים, שאף פעם לא השתמשו בהם במשך כל השנה. עתה, לכבוד יום הכיפורים, הוצאו אלה מהנרתיקים. תמיד הביאו אתם את המחזורים העתיקים – דפוס איטליה, גרמניה והולנד.

יוסף בוסק מתוך: ”והאיל לא נאחז בסבך“

 

 

השארת תגובה