"בית יעקב"

ביזמתה של שרה שנירר ובתמיכת ראשי אגודת ישראל נוסד בקרקוב בשנת 1917 בי"ס תיכון ראשון לבנות חרדיות. מטרתו של בית הספר "בית יעקב" הייתה לחנך את בנות ישראל ברוח התורה והיהדות, וזאת כדי למנוע ממספר הולך וגדל של בנות חרדיות נטישת המסורת ודרך התורה. מוסד זה התפתח תוך זמן קצר, ולא מעט הודות למאמציה של שרה שנירר, לרשת ענפה של מעל 50 בתי ספר כאלה בעיירות וערים שונות בפולין.

הצלחתו של המפעל הביאה, כעבור מספר שנים, וכהמשך טבעי ונחוץ, להקמת סמינר למורות בקרקוב בשנת 1922 במטרה להכשיר בנות חרדיות לחינוך, הדרכה והוראה בבתי-ספר "בית יעקב".

לסמינר יכלה להתקבל בוגרת תיכון מוכר, בת דתית מבית דתי, שהייתה לה המלצה של אנשים שהכירו אותה בתור דתית ושעמדה בבחינות קפדניות של ועדת המורות. שלושת החודשים הראשונים היוו תקופת ניסיון, שאחרי סיומה המוצלח יכלה המועמדת להמשיך בלימודים בסמינר. בסמינר הייתה פנימייה בה גרו בנות שבאו מחוץ לקרקוב

תקופת הלימודים הייתה שנתיים. למדו מקצועות עיוניים, פדגוגיה וכמובן לימודי תורה ויהדות. יום הלימודים היה ארוך ומאוד מרוכז. כל בוקר היו צריכות בנות הפנימיה לקום בשעה 06.00, לסדר את החדרים ולהיכנס לחדר התפילה (אשר בשל קירותיו האדומים נקרא "החדר האדום") ולהתפלל תפילת שחרית.

בליל יום שבת, בשבת ובחג הלכו הבנות להתפלל בבתי-כנסת שונים, אך בעיקר לבית הכנסת של הרמ"א. אחרי ארוחת הבוקר המשותפת למדו בכיתות עד שעה אחת בצהריים. אחרי התפילה אכלו ארוחת צהריים. אחרי הארוחה היה זמן מנוחה עד שעה שלוש, אז היו הבנות צריכות לצאת לטיול בגן הסמוך לסמינר (שנקרא "גן המלכים" ושהצמחיה בו הייתה מיוחדת במינה). המנוחה והטיול היו חשובים מאוד כי משעה ארבע היו עוד שלוש שעות לימודים. הזמן שמאחרי תפילת מעריב וארוחת ערב ועד שעה עשר בלילה, היה מיועד להכנת שעורים, ובשעה עשר היה כיבוי אורות.

בסמינר לימדו בעיקר מורות (היו גם מספר מרצים כגון: ד"ר דויטשלנדר, המנהל של "קרן תורה" העולמית ורב יהודה ליב אורלאן). את רוב רובו של סגל ההוראה היוו מומחים לפדגוגיה, מתנדבים שבאו מקרב היהדות החרדית בגרמניה. רוב המורות גרו בקומה אחרת מזו של חדרי הבנות.

המשמעת בסמינר הייתה בעיקר משמעת פנימית של הבנות שנבעה מתחושת היעוד, תחושה שהייתה להן מתחילת הלימודים בסמינר, והתבטאה גם בכך שלאחר שהן סיימו את לימודיהן בסמינר נשארו הן, כמעט ללא יוצא מן הכלל, במערכת החינוך של בתי ספר "בית יעקב", ולימדו בכל מקום שלשם נשלחו ע"י הנהלת הסמינר.

תחילה למדו בסמינר כ-120 בנות. לאחר הקמתו של הבניין החדש, בשנת 1932, בן 6 הקומות, עם כיתות גדולות, הגיע מספר הבנות, במחצית השנייה של שנות השלושים לשיא של כ-450 בנות. מוניטין הסמינר היה כה גדול שבאו ללמוד כאן מארצות מרוחקות, כי היה זה מוסד מיוחד במינו וזאת בקנה מדה עולמי.

הרוח החיה של כל מערכת החינוך "בית יעקב" הייתה, כאמור, שרה שנירר, כל חייה היו קודש לעבודת החינוך הדתי (לבנות בסמינר היא פנתה במלה "בנותי").היא עבדה יומם ולילה, ישנה רק 3-4 שעות ביממה ובלילות ענתה למכתבים הרבים שבוגרות הסמינר, כעת מורות, נהגו לשלוח לה. היא נסעה מעיר לעיר בכל פולין כדי להשתתף בבחינות של תלמידות "בית יעקב"; היא אף הכינה חומר לימוד לשימוש בסמינר. שרה שנירר נפטרה ב- 1935 בשיא התפתחותה של מערכת החינוך החרדי בפולין, חינוך לו היא תרמה כה הרבה.

השארת תגובה