נעורים בקרקוב, רבקה רייכר

…אנסה "לנחות" בקרקוב, עירנו היפה, ולהגיע לרחוב דיטלובסקה 36, אל קן השומרי. הכניסה לא הייתה קלה, עברנו דרך חצר בצל חומה גבוהה, שמאוחריה הייתה מוסתרת כנסייה נוצרית, אל פרוזדור חשוך, ומשם אל חצר שניה בה עמד מבנה חד קומתי ישן. בדלת כניסה מרופטת, ללא ידית, נכנסת אל שלושה חדרים, שם התנהלו חיים רועשים. צעירים במעגלי הורה רקדו בליווי שירה "אין זה פלא…".

אנו, חברים בגדוד "בני-חורין" בשנות השלושים המוקדמות של המאה, היינו ילידי שנות מלחמת העולם הראשונה, בנים ובנות למשפחות יהודיות מסורתיות ואף חרדיות. החיים בבית התנהלו לפי נוסח שמירה על קיום תרי"ג מצוות על פי המסורת מדורי דורות.

אנחנו הצעירים קיבלנו את קיום תנועת "השומר הצעיר" כבשורה גדולה והיה עלינו לעמוד מול סירוב הורינו. הבנו כי לא מדובר כאן רק על בילוי זמן פנוי לחאר לימודי יום בבית-הספר, אלא הרגשנו כי מכאן מובילה הדרך לארץ-ישראל… נמשכנו אל הפעילות בקן. בערב קר של חורף ישבנו צפופים על ספסלים מול תנור, בקור, כאשר גחלים לוחשות מעלות לשונות אש שדמו למדורה. בהתלהבות שרנו משירי ארץ-ישראל: "מולדתי, ארץ כנען", "הלאה ירדן, הלאה זרום, יהמו מימיך" ועוד.

הבילוי בטיולי שבת היה אל מחוץ לעיר, אל הרים Krzemionki או לחווה החקלאית החלוצים Cichy Kacik. טיול שבת הסתיים כרגיל במפקד מרשים. זכורים בהתרגשות רבה הטיולים הארוכים, חלקם ברכבת, רובם בעלייה ברגל להרים, למרכז הרי Tatry לזקופנה וגם מערבה לקרפטים , אל הבסקידים. טיולים אלה, בחיק הטבע, עיצבו בנפשנו טעם של מאמץ פיזי ונפשי, לדעת להתגבר על חולשות ולהגיע אל הפסגה.

היתה זו תקופה של עזיבות "בוגרים" את התנועה. ב-1931, בגיל 17-16 נשארנו ללא שכבת בוגרים, שחלקם עזבו וחלקם עלו לישראל. פינק, המדריך, היה המייצג את התנועה בציבור הציוני, בוויכוחים רבים באסיפות, ובארגון פעילות יום-יומית. זוגות זוגות יצאנו לאיסוף תרומות למען קרן קיימת לישראל או למען ארץ ישראל עובדת… פינק, כראש הקן, טיפל בשליח שבא אלינו מארץ ישראל, אולם אז השליחים היו מגיעים ללא תקציב והיה צריך לדאוג לקיומו, פשוטו כמשמעו.

בשנות השלושים היתה סיסמה חדשה בתנועה, שאותה השמיע מאיר יערי לראשונה: "בראש וראשונה – הידיים", בארץ ישראל זקוקים לחלוצם ולא לסטודנטים באוניברסיטאות. נחוצות ידיים עובדות, ידיים חורשות אדמה וסוללות כבישים. ויכוחים רבים ניהלו חבריי ב"בני-חורין" – היו שטענו שיש להשתלב ב"פרודוקטיביזציה", להפסיק את הלימודים בגימנסיה ולעבוד במקצועות פרודוקטיביים: נגרות, מסגרות וכו'.

רבקה רייכר, בת צבי ומרים ליפשיץ, ילידת קרקוב (2015-1914), בת למשפחה חרדית, אביה היה רב חזן ומלמד תורה. סיימה את הגימנסיה העברית בקרקוב ב-1933, והצטרפה לתנועת השומר הצעיר בהסתר, בניגוד לרצון אביה עלתה לארץ-ישראל בסוף ספטמבר 1936. תחילה הגיעה ל"מצפה הים" בנתניה, ובהמשך ל"פרדס הגדוד", שם עבדו החברים בעיקר בסלילת כבישים, בניין, אריזה וקטיף. את ביתה בנתה בקיבוץ יד מרדכי.

השארת תגובה