פועלי-ציון בקרקוב

ראשיתה של תנועת פועלי-ציון בקיסרות אוסטריה ההאבסבורגית היתה בקרקוב, ב-1900, כתנועה הממזקת שחרור יהודי לאומי עם סוציאליזם. בעיר  נוסדה אגודת העובדים בבתי מסחר – "אחדות", כדי להגן על האינטרסים המקצועיים של ציבור עובדים זה, ובעיקר הגבלת יום העבודה ל-8 שעות, מאחר ובאותה תקופה נהוג היה להעביד את האנשים 10-12 שעות ביום. מייסדיה ועסקניה הראשיים של "אחדות" היו ברנרד פרייוואלד, יהודה זילביגר, הנריק ליינקראם, ליאון פאלמאן, הנריק באנאט, יהודה נוסבוים ויצחק הלפרן. תוך זמן קצר הצטרפו לתנועה אנשים רבים, עד שהיתה לארגון המוני, ובוועידת האגודות לעובדים בבתי מסחר בגליציה, שהתקיימה ב-1903, הוכרה "אחדות" כמרכז האגודות כולן.

הרחבת השורות המשמעותית של הארגון הלוחם לזכויות העובדים ולהפצת הרעיון הציוני בקרב הפועלים גרמה לעויינות הן מצד המעבידים והן מצד "המחלקה היהודית" שבמפלגת הסוציאליסטים הפולנית פ.פ.ס., כשהאחרונים מטיפים בגלוי להתבוללות. ירידת קרנה של "המחלקה היהודית" הביאה, בסופו של דבר, להתקרבותה לרעיונותיו של ה"בונד" ולהפיכתה ל"מפלגת פועלים יהודית" ("זידאווסקא פארטיה ראבאטניטשה"), אשר סיגלה לעצמה רעיונות לאומיים, אוטונומיה תרבותית והכירה בשפת היידיש כשפה לאומית.

נבחרו בשנת 1904 הורחבה מסגרת "אחדות" וכללה עובדים ופועלים ממקצועות נוספים שרווחו ברחוב היהודי, כגון: פועלי דפוס, פרוונים, סנדלרים וכיוב'; והשם שונה למפלגת "פועלי-ציון". המפלגה ארגנה מספר שביתות, אשר עוררה לפעולה גם את המעמד המדוכא בעיירות אחרות בגליציה, פעילות שהביאה למתן זכויות מינימליות לאדם העובד.

עם התרחבות המפלגה עלו גם כוחות ארגוניים חגדשים והצטרפו לשורותיה סטודנטים ובעלי מקצועות חופשיים, בינהם: נפתלי בירנהק, יעקב קנר, שוסהיים, ד"ר מלר, ד"ר מרגליות, ד"ר בולבה, ד"ר פלדבלום, וד"ר ארנהולד. במקביל להתרחבות הארגונית הבשילה הצורך בבטאון עצמי, ובאותה שנה הופיע בקרקוב כתב העת ביידיש "דער יודישער ארבעטער", סביבו התרכזו הכוחות ההוגים של המפלגה הצעירה. בשנים 1904-1905 נוסחו מטרותיה ודרכיה של המפלגה, החלה התקשרות עם אגודות פועלי-ציון אחרות שקמו במקומות שונים בערים ובעיירות של גליציה, ואישים מראשי התנועה בעולם החלו מבקרים בקרקוב ומסייעים בידי הסניף הצעיר.

בשנת 1907 התקיימה בקרקוב הוועידה החשאית השניה של פועלי-ציון הרוסית, ובשנת 1910 התקיימה בעיר הוועידה העולמית השלישית של התאחדות פועלי-ציון, בהשתתפות מרבית מנהיגי התנועה. לרגל המאורע ארגן הסניף הקרקובאי אסיפת עם ותהלוכת רחוב חגיגית, בראשה צעדו האורחים מחו"ל. באותה תקופה צמחו שלושה גופים מקבילים: איגוד הסטודנטים והאקדמאים, הסתדרות הנשים "יהודית" (בראשותן של רגינה פפרברג וסטפה הרשטיין) והסתדרות העובדים הצעירים "יוגענט" (בראשותו של שכנא זאגאן), שבה עשו דרכם אלפי בני נוער, נתחנכו, השלימו השכלתם והתבגרו להיותם ציונים וסוציאליסטים. תנועת "יוגענט" לא הסתפקה בעבודה תרבותית ובספורט, אלא ארגנה אסיפות, הפגנות, תזכירים המוניים בתביעות להגנת זכויותיו של נוער עובד, להקמת בתי ספר על שער להשתלמות, מחנות קיץ לנוער ועוד. התנועה שיגרה גם שליחים לכל ערי גליציה וותנועות נוער דומות הוקמו בכל הערים המרכזיות. בשנת 1907 החל להופיע בקרקוב ירחון מיוחד של תנועת נוער זו, אולם כעבור זמן הועברו הן מרכזה והן בטאונה ללבוב, וכן הועברו לשם מאוחר יותר המרכז של פועלי-ציון ומערכת העתון "דער יידישער ארבעטער".

מלחמת העולם הראשונה קטעה כל פעילות מפלגתית, עם גיוסם של רוב החברים, אך מיד בסיום המלחמה, עם הקמת פולין החדשה, חודשה הפעילות. בשנת 1918 הוקם "בית בורכוב" (בכינויו הפולני "סטשעכא ראבאטניטשא"), בראשו עמד מלך נוישטט, סניפים הוקמו בכל גליציה, הוצא לאור הבטאון "דער קעמפער", והחלה פעילות להגנה עצמית, הכשרה לעליה לארץ-ישראל, הוקמו קואופרטיבים ואגודות צרכניות ונפתחה מערכה נגד משטר הקהילה המיושן. במקביל החל איסוף כספים לטובת בנין ארץ ישראל ודאגלה לגורל החיילים המשוחררים.

בלחץ התביעה ההמונית למתן נציגות חילונית ודמוקרטית למיעוט היהודי, נאותה ממשלת פולין בשנת 1918, להקים ועד לאומי ליהודי גליציה המערבית, בראשו הועמד ד"ר יהושע טהון, ומטעם פועלי-ציון ישבו בו נפתלי בירנהק ויצחק הלפרן. התנגדותם של הנציגים הדתיים והמתבוללים הביאה לביטולו של המוסד. גם לוועד הקהילה צורפו חברים מטעם פועלי-ציון, ואלה נלחמו על חילוניותו של המוסד.

בשלהי 1920, בעת הוועידה העולמית בווינה,  חל פילוג במפלגה, והצירים מערי פולין החליטו להקים את "מפלגת פועלי ציון הבלתי-תלויה" שכונתה פועלי-ציון ימין, ומרבית חבריה היו הוותיקים; במפלגה האחרת, פועלי-ציון שמאל, התרכז רוב הנוער. קרקוב היתה למרכזה של המפלגה החדשה  אשר תמכה בארץ-ישראל העובדת, השתתפה בקרנות הלאומיות כקק"ל וקרן היסוד, היתה פעילה בתנועת החלוץ, ויחד עם נציגי הפ.פ.ס. הוציאה המפלגה ביטאון בשפה הפולנית "לחרותנו וחרותכם"  המפלגה הקימה ספריה, אוניברסיטה עממית ושיעורי ערב, אגודת נוער שמנתה מאות צעירים עובדים שהייתה בקשר הדוק עם התנועה החלוצית "דרור", והוקמה אגודת "העובד" בה מצאו מקום והדרכה מקצועית עובדים מבוגרים שהחליטו להגשים את דבקותם ברעיון הציוני. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בא הקץ לכל.

 

 

 

 

השארת תגובה