תנועת "התאחדות" בקרקוב

תנועת "התאחדות" קמה כתוצאה מאיחוד מפלגת "הפועל הצעיר" בארץ-ישראל עם האגף הימני של מפלגת "צעירי ציון" שבגולה, איחוד שיצא לפועל בוועידת שתי המפלגות האלה, שנתקיימה בפראג באביב של שנת 1920. ה"התאחדות", ששמה המלאה היה "ההתאחדות העולמית של הפועל הצעיר וצעירי ציון", הוקמה ברוח תפיסתו  של א.ד.גורדון, על הקשר הבלתי נפרד בין חיי האדם ועבודתו לבין חיי האומה ואדמתה, ולפי תפיסתו של ח.ו. ארלוזורוב, יוצר המושג "הסוציאליזם העממי".

ה"התאחדות", שנוסדה בתקופה של התעצמות הזרם הסוציאליסטי בקרב היהודים, בשנים הראשונות לאחר מלחמת העולם הראשונה, היתה בעלת צביון לאומי-עממי-עברי חזק ושללה את מלחמת המעמדות ואת המארקסיזם. ה"התאחדות" בגליציה המערבית גיבשה את תפיסתה וכלכלה את פעולותיה לפי המצב הפוליטי-כלכלי-חברתי, ששרר שם ובשאר חלקי פולין, ולפי דרכיו של "הפועל הצעיר" בארץ.

מעוזה של ה"התאחדות" בקרקוב היתה אגודת הנוער "מרכז הצעירים", אגודה עממית-חלוצית שנוסדה במסגרת "צעירי ציון" עוד בשנת 1917 מתוך איחוד של רוב אגודות הנוער הציוניות בעיר. כעבור זמן לא רב הפכה האגודה למרכז חשוב של הנוער הציוני העובד בקרקוב. כבר בשנת 1919 הגשימו מספר חבריה את עקרונותיה החלוציים: קבוצת חברי "מרכז הצעירים", שעברה הכשרה חקלאית בפרבר קרקוב, עלתה ארצה; והיתה בין הקבוצות הראשונות מגליציה המערבית שעשו זאת. מאז לא פסקה עלייתם של חברי "מרכז הצעירים", אפילו בימים בהם שערי הארץ היו נעולים.

פעולותיה של האגודה "מרכז הצעירים" הושהו בשלהי 1919, בעת פילוג התנועה, אך הן חודשו מיד אחרי האיחוד, בשנת 1920. משימותיה של האגודה היו תרבותיות-לאומיות וחינוכיות, עם הדגשים חזקים על לימוד השפה העברית וידיעת הארץ; מטרתה הראשונה והנשגבת, כתמיד: העליה ארצה. במקביל, דאגה האגודה, שמנתה בתקופת פריחתה (1924-1920) מאות חברים וחברות, לקיום סביר של חבריה כל עוד לא יכלו להגשים את האתגר העיקרי: עליה לישראל

מטרותיה ומשימותיה של האגודה היו הלכה למעשה זהות עם אלה של ה"התאחדות" בקרקוב, שהיותה, כאמור, מסגרת לאגודת הנוער הזו. ה"התאחדות" בקראקוב פעלה כגוף מנחה, מארגן ומייצב את כל סניפיה בגליציה המערבית ושלזיה (הפולנית). למשל, במישור "עבודת ההווה", השתתפה ה"התאחדות" באופן פעיל בחיים הקהילתיים, המוניציפליים והמדיניים של היהודים. בשטח הכלכלי-החברתי היא פעלה בכיוון ל"פרודוקטיביזציה" ולקואופרציה היצרנית – להפיכתם של היהודים לעובדים ופועלים יצרנים – וזאת על ידי הקמת אגודות שיתופיות יהודיות, ארגון עובדי בתי-מסחר ומלאכה (ארגון "הפועל"), ארגון פקידים ("עבודה"),4 ועוד. בתחום הארגוני-הטריטוריאלי היא יזמה את יסודם של סניפים נוספים בערי השדה והעיירות בחבל ארץ זה, ובתחום החינוכי יזמה את הקמתה של אגודת הסטודנטים "גורדוניה אקדמאית" בקראקוב, שמנהיגיה היו בין טובי חברי התנועה.

באותה התקופה, בשנות העשרים ועד מחציתן, המשיכה ה"התאחדות" להשתייך להסתדרות הציונית הכללית, שהיוותה בשנים הללו את המסגרת לכל התנועות הציוניות בגליציה המערבית ושלזיה. כוחה והשפעתה של ה"התאחדות, התבטאו: במועמדותו של נציגה, ד"ר נפתלי מנשה, במקום השני ברשימה הציונית ל"סיים" בשנת 1922, אחרי ד"ר יהושע טהון; בצבירת מעל ל- 2000 קול בבחירות לקונגרס הציוני הי"ד בווינה בשנת 1925;5 בעצם השתתפותה בבחירות לכל מוסדות החשובים, היהודיים והפולניים; במועמדותו של גור אריה טרלו בבחירות לועד הקהילה היהודית בקראקוב וכן, בהשתתפותה בבחירות לעירית קראקוב בשנת 1938.6

על המשמעות המעשית של פעולותיה של ה"התאחדות" בקראקוב מצביע, למשל, הקמתו של בית-החלוץ ע"ש חברה המסור, מהנדס ב. צימרמן (שנפטר בשנת 1930). היה זה מפעל חלוצי גדול, עם מקום ל- 90 חלוצים(ות), שיעודו היה להכשיר את החברים לעבודה בתעשיה (בבית חרושת ליברמן באנדריכוב שליד בילסקו). הבנין נבנה ב- 1931 בקמיניצה שליד בילסקו מתרומות יהודי קראקוב, ובעיקר מאלה של חברי התנועה.

על משקלה הסגולי של ה"התאחדות" בקראקוב מצביע גם עצם שעור קומתם של מספר לא קטן של חבריה, למשל של ד"ר זאב ברקלהמר, עורכו הראשי של היומון הציוני הגדול בשפה הפולנית "נובי דז'ינניק", ד"ר בן-ציון כ"ץ, מרצה לשפה העברית באוניברסיטה היאגלונית בשנות השלושים ורקטור אוניברסיטת תל-אביב במחצית השניה של שנות הששים, ד"ר ישעיהו שפירא, שהיה עורכו של השבועון "נאשה וואלקא" ("המאבק שלנו", בפולנית) בשנות 1936-1935 בקראקוב ומראשי שרותי הרדיו בארץ בשנות החמשים והששים, ד"ר מיכאל וייזינגר (זיו) ההסטוריון, היושב בירושלים, ד"ר יחיאל הלפרן, שהיה אחד מעורכי היומון "דבר" ומחבר הספר "ישראל והקומוניזם".

על פי: שלמה לזר, מתוך: "היהודים בקרקוב: חייה וחורבנה של קהילה עתיקה"

השארת תגובה