הגטו, השילוחים וחיסול הגטו

הקמת הגטו

גטו קרקוב הוקם ב-20 במרץ 1941 בשכונת פודגוז'ה שעל הגדה הדרום מזרחית של הויסלה, והמושל הגרמני, אוטו וכטר, דרש מכל היהודים להתרכז בו עד ה-20 באפריל. שטח הגטו, שכלל 30 רחובות, 320 מבני מגורים ו-3,167 חדרים, ובסך הכל כ-2.4 קמ"ר, נדחסו כ-20,000 יהודים – דהיינו, דירה אחת ל-4 משפחות.

הגטו הוקף חומה שנבנתה על פי הוראת הגרמנים בצורת מצבות של קברים יהודיים, והפרידה בין הגטו לשאר חלקי העיר; בחומה נפערו 4 שערים לתנועה, ועליהם שמרו שומרים גרמנים ופולנים, ומבפנים – שוטרים יהודים.

בחודשים הראשונים נשמר הקשר בין הגטו לעיר, ויהודים שעבדו במפעלים באזור או שבתי המלאכה שלהם היו מחוץ לגטו, וכן עובדי בית החולים ובית היתומים, יצאו מדי יום מהגטו באישור מיוחד. גם עובדים פולנים נכנסו לבתי חרושת בתוך הגטו, וכך התאפשרה הברחת מזון לגטו.

מאוקטובר 1941 החלו הגרמנים לנתק את הגטו מהעולם שבחוץ, ועונש מוות הוטל על כל יהודי שנתפס מחוץ לגטו בלי רשיון. בסוף אותה שנה נסגרו חנויות ובתי מלאכה של יהודים שעדיין פעלו בעיר.

עם הכניסה לגטו הורע משמעותית מצבם של היהודים והיודנראט, שעבר לגטו אף הוא, היה צריך לדאוג לצרכים הבסיסיים של כל הקהילה: הוועדה לענייני בריאות של היודנראט פעלה בתחומי הסניטריה והבריאות – הוקם בית מרחץ גדול, 4 מרפאות, בית חולים ותחנות חיטוי. ועל אף כל המאמצים רבתה התחלואה והמגיפות בגטו.

הגירושים של מאי-יוני ו-28 באוקטובר 1942

על מנת לצמצם את מספר היהודים יזמו וביצעו הגרמנים שני גירושים שבהן נשלחו אל מותם במחנה המוות בלז'ץ אלפי יהודים. בשבוע האחרון של מאי והשבוע הראשון של יוני 1942 רוכזו כל יהודי הגטו בכיכר השילוחים וכל מי שלא היה ברשותו אישור "קנקרטה" שהגדיר אותו כעובד חיוני, גורש ברכבות אל מותו.

היודנראט ניסה להגדיר יהודים רבים כ"עובדים חיוניים" ובעקבות כך הודיעו השלטונות הגרמניים ליו"ר רוזנצוויג כי הוא מפוטר והוא ומשפחתו נשלחו אף הם לבלז'ץ.

לאחר הגירוש צומצם שטח הגטו, היודנראט חוסל, ובמקומו הוקם קומיסאריאט שבראשו הועמד הקומיסר דוד גוטר, ולצידו, כראש המשטרה היהודית, תפקד שמחה שפירא.גוטר ושפירא שיתפו פעולה עם הגרמנים, וחלק מאנשי המשטרה היהודית לקחו חלק בגירוש ואף בזזו את רכוש אחיהם.

ב-28 באוקטובר היה הגירוש השני של אלפי יהודים "לא פרודוקטיביים" לבלז'ץ.

חיסול הגטו

בשבת ה-13 במרץ 1943 חוסל הגטו; 8,000 היהודים שנמצאו כשירים לעבודה נשלחו למחנה העבודה פלשוב, 2,000 יהודים שנמצאו בלתי כשירים לעבודה נרצחו ברחובות הגטו ו-1000 הנותרים נשלחו אל מותם במחנה ההשמדה אושוויץ.

לאחר חיסול הגטו נותרו בחיים רק אנשי היודנראט והמשטרה היהודית ומשפחותיהם. הגרמנים הרסו את חומת הגטו, פרט לחלק קטן, ונתנו לשורדים הללו בניין קטן בו התגוררו מספר חודשים. ב-14 בדצמבר 1943 נלקחו כל אנשי המשטרה היהודית ומשפחותיהם לגבעת הקטל בפלשוב, שם נרצחו.

קרא עוד:

היהודים בקרקוב: תקופת מלחמת העולם השניה (1945-1939)

גטו קרקוב

קרקוב: האנציקלופדיה של הגטאות

נשים בגטו קרקוב

 

השארת תגובה