הכלבים של אמון גאת, שלום לזר

"עבדתי בפלשוב במטבח של הגרמנים (S.S. Kuch). בעוד שבמחנה היה מעט מאד מזון ואנשים מתו מרעב, מנהל המטבח שלח אותי למנהל המחנה, גאת, עם בשר עבור הכלבים – בשר שהיה מיועד לאסירים – בשר משובח ללא עצמות. את העצמות השאירו והכניסו לדוודים המיועדים למזון לאסירים. באופן זה צומצמה כמות הבשר שהייתה קטנה גם קודם.

במשך הזמן, כאשר מספר השומרים גדל, גדל יחד אתם גם מספר הכלבים, ויסדו מטבח מיוחד עבורם שם בישלו בשר עם קווקר. הנהג שהוביל את המזון לכלבים היה מאושר כשהצליח ל"הוריד" מנה עבור עצמו.

ראיתי פעם איך ה-S.S אילפו כלבים. זה היה קרוב למקום מגוריהם, קרוב לגדר המחנה. העמידו שם בובה בדמות אדם, לבוש בגדי אסירים (בפסים). ה-ס.ס. הצביעו ביד לכלבים על הדמות, והכלבים התנפלו על הדמות וקרעו אותה לגזרים.

לכלבים של מנהל המחנה, גאת, היו תנאים משופרים, והם היו תחת השגחתו של וטרינר – יהודי מהונגריה. בכל הזדמנות גאת היה משלח את הכלבים באסירים, כדי שיקרעו אותם לגזרים.

לאמון גאת היו עוד שיטות להמתת אנשים. יום אחד, כשעסקתי בטאטוא השטח שלפני הקירור, ראיתי את גאת עובר באוטו המהודר שלו.  אסיר אחר עמד במרחק של כ-20 מטר וסידר את החצר. ברגע שהבחנתי במפקד התיישרתי מיד, ונעמדתי דום לפניו. האסיר השני שעמד בגבו למפקד, לא הבחין בו ברגע הראשון. גאת האט את נסיעתו, ביד אחת אחז בהגה ובשנייה הוציא רובה על מנת לירות באסיר.

האסיר ששמע רחש וראה את גאת – עבר מיד לדום והוריד את הכובע. אך זה היה מאוחר מידי, גאת הוציא לפועל את כוונתו וירה. רק אחרי הירייה עצר את הרכב, וראה את המסכן מתרומם. הוא קרא ל-או.ד.-מן מלר (Meller), שהיה בתפקיד במטבח, וציווה עליו להלקות את המסכן 25 מלקות על ישבן ערום. כאשר המסכן נשכב על מנת לקבל את העונש, הבחין גאת בקילוח דם מהירייה, הוא עצר את האודמן מלבצע את הפקודה, ובהינף יד סימן לו שהוא בעצמו יסתדר אתו. הוא הוציא שוב את הרובה וציווה על האסיר להסתובב, אחז בו בכתף, וירה בראשו. אז נכנס לאוטו ובשקט עזב את המקום. את האומלל העבירו מאחורי הצריף ל"בית חולים" והניחו אותו על הארץ. הוא סבל וגסס שעות אחדות אד שמת, ואף אסיר לא הורשה להתקרב אליו או להמיתו סופית."

לזר שלום, קרקוב, 19 יולי 1946

 

השארת תגובה