מחנה יולג I

מחנה יולג  –  Julag I – Judelager- הוקם בפלשוב מזרחית לרחוב וייליצ'קה, מול הכניסה לרחוב ירוזולימסקה, רחוב שבהמשכו הוקם מאוחר יותר מחנה פלשוב. מחנה יולג I הוקם ביוני 1941, כמחנה לעבודות כפייה ליהודים, ובשלב הראשון הובאו למקום גברים צעירים, מקרקוב וסביבתה. לקראת אוגוסט 1942 הובאו למחנה גם נשים.

העבודה העיקרית היתה בניית מערך מסילות ברזל עבור הרכבות למזרח (Ostbahn). העובדים היהודים חולקו בין החברות הקבלניות הגרמניות, שקיבלו על עצמן ביצוע חלקים מהפרוייקט של "רכבת למזרח", שהשתרע צפונית ודרומית ליולג I. היו אלה חברות כגון: סימנס, הוך טייף, יוזף גלוג, מאירדר ועוד, ובשלב זה היו מנהלי העבודה אזרחים גרמנים.

לחברת קלוג היה צריף מיוחד, צפונית למחנה יולג I, ברחוב יאן דקרט, בהצטלבות עם פסי הרכבת פלשוב-זבלוצ'ה-ויסלה. באביב 1943 מינתה החברה את הנאצי קיירמייר למנהל עבודה.

התיכנון הכללי של הפרוייקט, תיאום העבודות, והקצאת החברות הקבלניות לקטעים השונים, נעשה על ידי המפקח הכללי קלאוזה, והעובדים קיבלו שכר לפי מקצועם ותפקידם. העובדים היו "חופשיים" יחסית, יכולים היו לבקר את הוריהם, לרכוש מזון ביציאתם לגטו קרקוב ולסידורים שונים, אם כי לצורך היציאה היה דרוש אישור, ולקבל חבילות מזון ובגדים משפחותיהם. היציאה לעבודה היתה בפיקוח אוקראינים וליטאים, לבושים שחור ועליהם סמלי ס.ס.

העבודות בצפון היו לאורך הקו פלשוב-זבלוצ'ה-ויסלה, ובדרום לכיוון פרוקוצ'ים-בייז'נוב, שם נעשתה עבודת חפירת יסודות, בניית גשרים והנחת פסי הרכבת ל-4 רכבות בו זמנית.

עם הזמן המצב במחנה הורע מאד, בעיקר כשלמקום הגיעו אסירים רבים מקהילות שחוסלו, ואלה היו רעבים וחסרי ביגוד. במחנה התארגנה עזרה התנדבותית של אסירים וכן עזרה בתוספת מזון התקבלה מהג'וינט, אם כי רוב המזון שהגיע נגזל על ידי הגרמנים.

בתחילת 1942 הועבר הפיקוד על המחנה לידי ה-ס.ס. המחנה הוקף גדר והוקמו מגדלי שמירה שאויישו על ידי "השחורים" – אוקראינים וליטאים. מנהלי העבודה הגרמנים התאכזרו לעובדים, מנעו מהם מזון ורצחו ללא כל סיבה. אסירים סיכנו את חייהם כדי להשיג מזון. על פסי הרכבת עברו קרקונות, ואנשים שראו את האסירים המעונים זרקו להם מזון כלשהו, אך היה עליהם להיזהר שלא להתפס ולהענש בעונשים כבדים.

בין העובדים היה גם רופא שיניים יהודי שטיפל באנשי ה-ס.ס. והאוקראינים שנזקקו לטיפול. היחסים שלו עמם היו ידידותיים, והוא ניצל זאת להטבות שונות. באותם ימים החלה פעילות מחתרתית במחנה, ורופא השיניים ואחיו, שקיבלו אישור לצאת מהמחנה לגטו על מנת להביא את החומרים הדרושים לטיפול, החלו להעביר ידיעות ולבצע שליחויות בין המחתרת היהודית הלוחמת (ZOB) והמחתרת הפולנית. אחרים שנוספו לפעילות החלו לעסוק, במקום סתר במרפאה, בזיוף מסמכים של רשיונות עבודה ותעודות זהות (Kennkarte).

באפריל 1943 פרצה מגיפת טיפוס במחנהה, ואנשים רבים חלו ומתו. כדי לעצור את המגיפה הורשה הרופא מקסימליאן כהן לצאת לקרקוב, ללא תג וללא שמירה, על מנת להביא חומרי חיטוי שנרכשו בשוק השחור. תודות לטיפולו נעצרה המגיפה וחלק מהחולים הבריאו.

על פי עדותו של מאיר אלדר

השארת תגובה