הגזירות 3.1941-9.1939

ימים מעטים אחרי פלישת הגרמנים לקרקוב וכיבוש העיר, החלו ניתכים צווים וגזירות על אוכלוסית העיר, ורובם יוחדו לאוכלוסיה היהודית.

היו אלה גזירות וצווים  משלושה סוגים: בעלי אופי כלכלי, אחרים נגעו לגזירת חופש הפרט כולל חופש תנועה, חיי דת, תרבות, חינוך וכיו"ב, והסוג השלישי התייחס לעבודות כפיה וגירושים מהעיר.

26.10.1939 פקודה הדורשת סגירת בתי הכנסת, מסירת תשמישי הקדושה, איסור שחיטה יהודית וחובת גילוח זקן ופאות.
20.11.1939 צו של מנהל מחלקת מטבע זר של הגנרל גוברנמנט המורה על הקפאת חשבונות מט"ח, הפקדות וכספות המתנהלים בבנקים על שמות יהודים. הותר למשוך סכומים של עד 250 זלוטי לשבוע (כ-8 דולר), נאסר על היהודים להחזיק יותר מ-2,000 זלוטי במזומן, והיהודים נצטוו להגיש הצהרת רכוש.
1.12.1939 נכנס לתוקפו צו "סימן היכר יהודי ליהודים בגליל קרקוב", ואי נשיאתו כרוכה בקנס של 10 זלוטי או מאסר.
5.12.1939 רובע קז'ימייז' הוקף חיילים גרמנים, ובמשך כמה ימים נטלו הגרמנים מדיירי הרובע דברי כסף, זהב, תכשיטים וכל דברי הערך שנמצאו. נשדדו גם ספרי תורה, גביעים בעלי ערך אמנותי והסטורי, פמוטים וכו'.
8.12.1939 נאסר על הרופאים היהודים לעבוד בבתי חולים פולניים או לטפל בחולים פולנים וגרמנים. לרופאים היהודים הותר לעבוד אך ורק בבית החולים היהודי שברחוב סקבינסקה 8.
11.12.1939 הוראה של מפקד הס.ס. והמשטרה, קריגר, על פיה נצטוו היהודים להתייצב במקומות מגוריהם החדשים לאחר שפונו מדירותיהם במרכז העיר. עוצר הוטל על היהודים החל מהשעה 21:00 ועד 5:00 לפנות בוקר. נאסר השימוש ברכבת בלי רשיון, נאסרה כניסת יהודים למקומות ציבור, תיאטרות, הפלני, מסעדות ובתי קפה לא יהודיים.
11.12.1939 פקודה המורה על פיטורי מורים ממשרותיהם והוצאת כל התלמידים והמורים היהודים מכל מוסדות החינוך הלא יהודים, ממלכתיים ופרטיים, וסגירת כל בתי הספר היהודיים.
12.12.1939 מפקד המשטרה קריגר מורה על חובת עבודות כפיה לבני 14-60 כולל נשים וגברים לפרק זמן של שנתיים.
1.1.1940 נאסר על יהודי קרקוב לעזוב את תחום העיר בלי רשיון בכתב מהרשויות.
19.2.1940 נאסר על שופטים, משפטנים, נוטריונים ופקידים יהודיים לעבוד במקצועם. על עורכי דין יהודיים נאסר להוביע בבתי משפט.
1.3.1940 בפקודת ראש העיר הגרמני, קרל שמיד, חל איסור על נסיעה בחשמלית להוציא נסיעה בקרונות מיוחדים.
18.5.1940 צו גירוש עלפיו על היהודים לעזוב את בתיהם, רכושם, מקומות עבודתם ולהפוך לפליטים.
3.10.1940 צו הקובע כי ראש השנה ויום הכיפורים הם ימי חול בהם חייבים היהודים להמצא בעבודתם ולהחזיק את כל החנויות ובתי המלאכה פתוחים כרגיל.
3.3.1941 מושל המחוז, הגרמני ואכטר, הוציא פקודה בדבר הקמת "אזור מגורים יהודים" בשכונת פודגוז'ה.
15.3.1941 צו של המושל הכללי הנס פרק המתיר שימוש באמצעי תחבורה להיהודים רק על סמך רשיון מיוחד.
עד 20.3.1941 כל יהודי קרקוב חוייבו לעבור לגטו, מקצת היהודים שלא רצו להכלל בגטו, או שלא הורשו להכלל בו, עזבו את קרקוב לפני יום זה.

השארת תגובה