ר' אלתר דוד קורצמן

ר' אלתר דוד קורצמן, יאנוש קורצ'אק הקרקובאי,  נולד בשנת תרכ"ה (1865) ברישא (היא ז'שוב), ונודע כלמדן גדול, נדבן, צנוע וחנון. היה איש שיחה מלבב, בעל הדרת פנים, אציל בחזותו ובמנהגיו, דיבורו מתון ושקול, רציני ומכונס. היה מנכבדי ואצילי העיר עסקן חרוץ ונלהב, מסור בכל לבו לצרכי הציבור ובעיותיו, כיהן שנים רבות כפרנס הקהילה היהודית בעיר. ביתו היה פתוח לכל הנדכאים, האלמנות והיתומים ולכל מי שחיפש אוזן קשבת, לב רגיש ויד פתוחה. כתובתו היתה ידועה לכל, והוא מעולם לא השיב פניהם ריקם.

היה ממיסדי "אגודת ישראל העולמית" חבר הועד הפועל העולמי של "אגודת ישראל" ונשיא "אגודת ישראל" בקרקוב. היה בין המייסדים של סמינר "בית יעקב", שימש כחבר הוועד הציבורי שליד הסמינר, ותרם להקמת בנינו המפואר. היה עוזרו ויועצו של הרב מלובלין, הרב מאיר שפירא ובין מייסדי "ישיבת חכמי לובלין. בעבודתו הציבורית ראה את יעוד חייו ולמעה הקדיש את כל עתותיו ואת כל להט נפשו.

היה נשיא בית היתומים "מגדלי יתומים" ומנהל המוסד בפועל, את כל כוחותיו השקיע בניהול המוסד, בפיתוחו ובשכלולו. קשור היה ליתומים בעבותות אהבה אמיצים, כנים ועמוקים, דאג להם וטיפל בהם ברוך ובאהבה. חניכיו ראו בו את "אבי היתומים". באקציה של אוקטובר 1942 סרב להיפרד מ- 150 היתומים, ויחד עמם צעד לתאי הגזים.

בעתון "הצופה" מה-21.12.1979, כתב מאיר בוסאק, בין היתר:

"דמותו של יאנוש קורצ'אק זוהרת מתוך מחשכי השואה, אך הוא לא היה היחיד במעשהו הגדול … בית היתומים היהודי המפואר שבקרקוב נעזב עם הקמת הגטו. היתומים, בגיל 17-5 שנים, הועברו לאיזה בניין עלוב בגטו. מספרם הלך וגדל. ילדים שנמצאו עזובים בעיר, ילדים יהודיים שברחו בשעת גירושי עיירות הסביבה, ילדים שנתקבלו לבתי גויים להסתרה תמורת כסף וגורשו אחר כך מהבתים, ילדים שהוסתרו בבתי מחסה לילדים נוצריים ונתגלו על ידי המשטרה – כולם הועברו לבית היתומים שבגטו. מספר הילדים הגיע ל-300.

בראש המוסד עמד ר' אלתר דוד קורצמן. לפני המלחמה היה האיש מראשי אגודת ישראל בעיר, היה בעל סוכנות מפעלי פלדה וברזל "הוטה פוקוי" שבשלזיה, איש עשיר ונדבן, אב למשפחה מכובדת – מה שנקרא "יהודי יפה". התפלל בבית המדרש ע"ש ר' אהרון, בנו של ר' קלמן אפשטיין בעל "מאור ושמש" שחי ונפטר בקרקוב. לאותו בית מדרש נדב ר' אלתר דוד קורצמן ארון קודש עשוי מפלדה, שהזמינו באחד מבתי החרושת בגרמניה. בתקופת הגטו הקדיש את כל חייו לבית היתומים, שבראשו עמד עוד לפני המלחמה. הוא דאג לכספים לצרכי המוסד ולחינוכם היהודי המסורתי של הילדים. בוקר וערב נערכו תפילות בבית היתומים, ובחנוכה – ערב חגיגי עם הדלקת נרות. בצדו פעלה הגב' אנה פוירשטיין.

במשלוחים של חודש יוני 1942 לא נגעו הגרמנים בבית היתומים. ביום 28 באוקטובר 1942 נסגרו שוב השערים בחומות הגטו…באותם ימים היה כבר ידוע – המשלוחים הולכים למוות. והנה ציוו הגרמנים על ילדי בית היתומים ללכת עם שיירת המשלוחים לתחנת הרכבת. אנשי ה-י.ס.ס. (יידישע-סוציאלע-זעלבסט-הילפע – העזרה הסוציאלית היהודית) קבלו זכות להישאר. מטעם הנהלת ה-י.ס.ס. נאמר לר' אלתר דוד קורצמן וגב' אנה פוירשטיין שיעברו אל הפינה במגרש בה עומדים המאושרים על ידי הגרמנים להשאר בגטו. שניהם סרבו. בראש פלוגות היתומים הלכו שניהם אל המוות."