ה"בונד" בקרקוב

מתוך: היהודים בקרקוב, חייה וחורבנה של קהילה עתיקה, ועדת ההנצחה של יוצאי קרקוב בחיפה, תשמ"א 1981

במגוון הרחב של החיים הפוליטיים התוססים בקהילה היהודית בקרקוב לא חסר גם גוון מיוחד במינו, והוא תנועת ה"בונד" ("איגוד" ביידיש). לפי הגדרת מייסדיו היה ה"בונד" תנועה אידאולוגית השואפת לסדר עולם חדש לפרולטריון ולהמוני העם היהודי. כארגון סוציאליסטי יהודי שאף ה"בונד" להשגת פתרון בעית המשך קיומו של העם היהודי באמצעות אוטונומיה תרבותית לאומית בארץ בה ישבו היהודים בגולה, וזאת במסגרת חברה סוציאליסטית. הדאגה לשיפור תנאי מחייתם של שכבות רחבות של הפרולטריון והמוני העם היהודי, שרבים מהם חיו חיי מצוקה, דרבנה את מייסדי ה"בונד" לגבש מצע רעיוני אשר הדגיש את הצורך בפתרון מיידי במקום, בגולה, מצע שנגד כמובן את התפיסה הציונית.[1]

ה"בונד" נוסד בשנת 1897 בוילנה הליטאית, ופעל ברוסיה בליטא ובפולין שבתחומי רוסיה הצארית דאז. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1920, התאחד ה"בונד" שבפולין העצמאית עם המפלגה היהודית הסוציאליסטית ("ז'.פ.ס."), אשר פעלה בגליציה משנת 1905, והתחיל לפעול גם בקרקוב.[2]

למרות שה"בונד" השתייך לאינטרנציונל הסוציאליסטי השני, בדומה למפלגה הסוציאליסטית הפולנית, היווה ה"בונד" בקרקוב, וכן בכל המקומות האחרים, ארגון יהודי נפרד מארגונים סוציאליסטיים פולניים. הסיבות העיקריות נעוצות בפרוגרמה של אוטונומיה לאומית תרבותית יהודית, שבגללה כבר בשנת 1903 פרש ה"בונד" שברוסיה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית ("ס.ד.פ.ר.ר."), וכן ביעדים היחודיים של הפרולטריון היהודי – יעדים כגון: חינוך בשפת יידיש, שנחשבה על ידי ה"בונד" כלשון הלאומית של המוני העם; השתתפות בחיי הקהילות היהודיות; מאבק נגד האנטישמיות והגנה עצמית, מאבק עליו שם ה"בונד" דגש מיוחד.[3]

חברי ה"בונד" בקרקוב ראו את מוצאם היהודי ואת השימוש בשפתם הלאומית, שפת יידיש, כמחייבים וכנחוצים לשמירת ייחודו של העם היהודי. הם אמצו גישה זו הלכה למעשה – וגם בכך נבדלו מיהודים סוציאליסטיים שהשתייכו למפלגה הסוציאליסטית הפולנית.

פעילותו של ה"בונד" בקרקוב הסתעפה בכיוונים שונים, וזאת למרות שהעיר לא היתה עיר תעשייה, ולמרות שרוב המפלגות היהודיות בעיר היו בורגניות. בקרקוב פעל ארגון הנוער "צוקונפט" ("עתיד", ביידיש), שחבריו היו חניכי סדנאות מלאכה שבאו מעיירות שבסביבת העיר, ארגון תלמידי תיכון "זיידנוצ'ניה" ("איחוד", בפולנית), וכן ארגון הסטודנטים "זביונזק" ("איגוד" בפולנית). ה"בונד" היה גם פעיל באיגודים מקצועיים יהודיים, אשר בהם מתנגדיו העיקריים היו הקומוניסטיים. כמו כן הוצא לאור ירחון בשפה הפולנית "וואלקה" ("מאבק" בפולנית). עורכו של ירחון זה היה ד"ר עמנואל שרר, אחד התאורטיקנים של המפלגה.

ה"בונד" השתתף בפעילות הקהילה היהודית בעיר ובשנת 1938 קיבל מספר ניכר יחסית של מנדטים. באותה שנה השיג ה"בונד" שני מנדטים בבחירות למועת העירייה – כפליים ממה שהיה לו קודם.[4]  נציגיו במועצת עיריית קרקוב העורכי הדין ד"ר הנריק שרייבר וד"ר לאון פיינר. בין חבריו, שרובם היו ידועים מפעילותם גם בתחומים אחרים, בלטו בנוסף למוזכרים לעיל, בעיקר ד"ר מיכאל שולדנפריי – סגן דיקן לשכת עורכי דין בקרקוב, ד"ר איגנצי אלכסנדרוביץ, ד"ר וילהלם אלכסנדרוביץ – עסקן התיאטרון היהודי, ד"ר מאוריצי אנהלט – כלכלן ידוע, ד"ר יעקב ברוס, ומר פישגרונד – בעל בית דפוס.

כישרונם ומסירותם של חברים אלה, ושל עוד מספר אחים, שגם הם נחלצו לעזרתן של שכבות העניים היהודיים בעיר, של בעלי מלאכה זעירים ושל מספר לא קטן של פועלים, שלעיתים חיו על סף הרעב, תרמו רבות ל"בונד" בקרקוב, לארגונו היעיל ולשמירת כוחו הסגולי במשך שנים.

[1]           לפי ד"ר דוד בולבה התנגד ה"בונד" לציונות גם מסיבה נוספת: "מראשית פעולותו הצהיר עצמו ה"בונד" כאויב הציונות, בחששו, ובצדק, שהתנועה הציונית תחדור גם לחוגי הפולים" ("לתולדות הציונות בקראקא לפני מלחמת העולם הראשונה", "ספר קראקא", עמ' 185).

[2]           לפי ד"ר י. שוורצבארד "מבחינה פורמלית לא היה קיים אצלנו ה"בונד" בשנת 1919. ההיסטוריה שלו (בקרקוב) תחילה בסקציה צנועה בתוך המפלגה הפולנית הסוציאליסטית. מזו צמח ה-ז'.פ.ס., כלומר המפלגה הסוציאליסטית היהודית, ואף היא בתך המפלגה הסוציאליסטית הפולנית, ורק אחר כך נתארגן ה-ז'.פ.ס. כמפלגה עצמאית". ("ההסתדרות הציונית הארצית של מערב גליציה ושלזיה (1919-1939)", שם, עמ' 226).

לפי יצחק הלפרן, ממיסדיה של אגודת העובדים בבתי המסחר בקרקוב בשם "אחדות" (2900), "השפעתה של 'המחלקה היהודית' (של ה-"פ.פ.ס.") ירדה פלאים עקב הטפתה להתבוללות (והיא) כבר עמדה בפני כליון מוחלט עד אשר החליטה לשנות את הקו והתקרבה לרעיונותיו של ה"בונד" (לתולדות פועלי ציון בקראקא", שם, עמ' 271).

[3]           אחת הדוגמאות למאבקיה של המפלגה נגד האנטישמיות היא מאבקו של ד"ר פיינר נגד פעילותו האנטישמית של ארגון סטודנטים פולני. ד"ר פיינר אף נידון למאסר במחנה ריכוז פולני בברזה קרטוסקה, בגלל המחאה החריפה נגד פעילות זו שהגיש לשלטונות.

[4]           לפי הערכה גסה הצביעו בעד ה"בונד" בשנת 1938 כ-6,000 בוחרים, וזאת בהשוואה לכ-15,000 שהבציעו אז בעד הציונים הכלליים. את עליית כוחו של הבונד באותה תקופה מייחסים "מצד אחד למרירות הכללית בקרב הציבור היהודי נגד הגורמים ששיתפו פעולה על הממשלה, ומצד שני לתגובתו הנמרצת של ה'בונד' על כמה מגילויי האנטישמיות, שהעלתה אתכ בודו בחוגים רבים ש יהודי פולין" ("תולדות עם ישראל", דביר, ת"א 1969, 3, עמ' 245).

הצלחתן המוגבלת של הגישות האחרות לפתרון הבעיה היהודית, וכן התמורות שחלו אז באירופה, תרמו גם הן לחיזוקו של ה"בונד".