ההתארגנות לפעילות משותפת של יוצאי קרקוב בישראל החלה כבר לפני 90 שנה – בשנת 1925, לאחר הגעתם לארץ ישראל של למעלה מ-150,000 יהודים מפולין בגלי העליה ה"רביעית" וה-"החמישית", עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.

במהלך 90 שנות קיומו לבש "הארגון" צורות שונות, החל מהתאגדות לא פורמלית ועד לרישומו כעמותה רשומה בישראל, בשנת 1983. מעט מאד מידע נותר מהתקופה שקדמה לרישום הארגון כעמותה, ועל תחילת הפעילות אין מידע כלל.

מטרות העמותה, כפי שנוסחו בתקנונה הן: הנצחת זכרה של קרקוב היהודית, עברה המפואר, הטרגדיה שלה והשואה בזמן מלחמת העולם השנייה, ובנוסף לקיים פעילות חברתית ציבורית ועזרה הדדית לחברים. הארגון השכיל להתאים את פעילותו לצרכים המשתנים של חבריו, וכך הוא נותר ארגון פעיל ומשמעותי גם היום, כשמרבית ארגוני "הלנדסמאנשפט" האחרים חדלו מלהתקיים כלל או כל פעילותם היא אזכרה שנתית לנרצחי קהילתם.

לצורך הסקירה של פעילות הארגון, יש לחלק את חיי הארגון לחלק לארבע תקופות עיקריות:

התקופה הראשונה: מיום הקמת הארגון בשנת 1925 ועד ערב מלחמת העולם השנייה ב-1938 – "תקופת העליה הרביעית  והחמישית". בתקופה זו עלו לארץ ישראל כ-100,000 עולים מפולין, וביניהם מקרקוב כמובן קרקובאים; רובם היו בעלי משפחה ממעמד ביניים, אם כי לא נפסק גם זרם העליה החלוצית.

אין לנו מידע על תחומי הפעילות של הארגון באותה תקופה, אך סביר להניח שהפעילות התרכזה בסיוע חברתי וכלכלי לחברים, במיוחד לאלה שהגיעו בגפם שנותרו ומשפחותיהם נותרו בקרקוב.

התקופה השניה: מפרוץ מלחמת העולם השנייה ועד לסיומה ב-1945; רק מעט חומר כתוב נמצא בזיכרונותיהם של חברי הארגון, וממנו עולה כי עיקר הפעילות התרכזה בהחלפת מידע בקשר לגורלם של קרובי המשפחה שנותרו בפולין ובקרקוב. באותה תקופה לא התקיימו, ככל הנראה, פעילויות חברתיות  ומפגשים.

התקופה השלישית: מסיום מלחמת העולם השנייה ועד לתחילת שנות התשעים של המאה העשרים;  תקופה זו, של  כ-45 שנים, מאופיינת, בין היתר, בארבעה גלי עליה של עולים מפולין לישראל ובהם הגיעו לישראל מפולין למעלה מרבע מיליון יהודים, מהם, על פי הערכה, כ-5,000 מהם היו יוצאי קרקוב שהצטרפו לחבריהם שכבר היו בארץ.

בתקופה זו בולטת בפעילות מאד אינטנסיבית של הארגון בתחומים החברתיים ובעזרה הדדית. רבים מהעולים נזקקו לעזרה במציאת עבודה, דיור וסיוע בקליטה חברתית. הארגון ראה באלה את תפקידו העיקרי והחברים עזרו וסייעו זה לזו בקליטה החברתית והכלכלית בישראל.

לרשות החברים הנזקקים הועמדו הלוואות ללא ריבית, ולעתים, ועל פי הצורך ניתן כסף כמענק ללא צורך בהחזר. הפעילות החברתית רוכזה בידי ועדת תרבות, ומונתה ועדה לביקור אצל חברים חולים. ועדת מילגות העניקה מילגות לבניהם של החברים לצורך סיוע בתשלומים עבור לימודים אקדמיים וועדת כספים עסקה בגיוס כספים ממקורות שונים כדי לתמוך בפעילויות הרבות והמגוונות של הארגון.

פעילויות מרכזית נוספת באותה תקופה הייתה בסיוע לחברים לממש את זכויותיהם כניצולי שואה. על פי החוקים בישראל, ניצולי שואה זכאים, בתנאים מסויימים, לתגמול חודשי בין מקרנות של ועידת התביעות, ובין ישירות ממשלת גרמניה, או באמצעות משרד האוצר הישראלי. בנוסף לתגמול חודשי זכאים הניצולים להטבות שונות ומגוונות בתחומי בריאות וכלכלה – הטבות שמשמעותן הכספית גדולה.

על מנת לסייע לחברים למצות את זכויותיהם אצל שלל הארגונים והמוסדות, הפעיל הארגון ועדה מיוחדת שדאגה להפיץ לחברים מידע רלוונטי על זכויותיהם וסייעה להם במילוי הטפסים הנדרשים או בהפנייה לגורם הרלוונטי לצורך מימוש זכויותיו. במשך השנים, רוב החברים הזכאים ממשו את זכויותיהם ולאחר שהעליה מפולין התמעטה כמעט לחלוטין תחום פעילות זה הצטמצם מאד. עם זאת יש לציין שחלים שינויים תכופים בזכאויותיהם של ניצולי שואה גם בימים אלה, וכתוצאה מכך מצטרפים ניצולים נוספים למעגל הזכאים להטבות.

פעילות חשובה ויוצאת דופן באותה תקופה הייתה סיוע באיסוף עדויות של ניצולי שואה עבור "יד ושם". מיליוני "דפי עד" של קורבנות השואה נאספו ביד ושם, וביניהם כמובן גם עדויות של יוצאי קרקוב המנציחים את קרוביהם. בנוסף, בשנים הראשונות שלאחר המלחמה נאספו עדויות מילוליות, כ-700 במספר,  מיהודי קרקוב ואף אלה נשמרות ביד ושם.

התקופה הרביעית: ממחצית שנות התשעים ועד היום אין כמעט עולים נוספים מפולין ומקרקוב. אלה שהגיעו לישראל עד 1995 כבר בנו כאן בית, הקימו משפחות והיו שותפים בהקמתה וביסוסה של מדינת ישראל. כיום, רבים מהם כבר פרשו לגימלאות. ה"דור השני", דהיינו ילדיהם שנולדו אחרי המלחמה, החלו לקחת חלק בפעילות בארגון.

הנצחה

המצבה אחת הפעולות החשובות ביותר של הנצחת השואה הייתה העלאה ארצה שלאפר קדושים מבתי הקברות בקרקוב והקמת מצבה בבית העלמין בקרית שאול. המצבה מיוחדת ומרשימה ביותר, וניצבת ליד שער הכניסה לבית הקברות. טקס חנוכת המצבה, בשנת 1977, היה מפגש רב משתתפים של יוצאי קרקוב שהגיעו מכל הארץ ואף מחו"ל.

"חדר קרקוב" בתיכון עירוני ה' בתל אביב היה למוזיאון לקהילה שהיתה ואיננה עוד. עם פתיחת המוזיאון החדש של "יד ושם" הועברו כל המוצגים למוזיאון זה למשמורת לדורות בתנאים מיטביים.

קרן קרקוב באוניברסיטה העברית בירושלים

הקמתה של קרן קרקוב באוניברסיטה העברית בירושלים התאפשרה הודות לתרומתם הנדיבה שלשנים ד"ר יוסף האובנשטוק ואשר וינר, שנפטרו בשנת 1984. למענקים שנתרמו על ידי שני אלה נוספו במשך הזמן סכומים ניכרים מנדבנים אחרים. אנשי האוניברסיטה העברית יחד עם נציגי ארגון יוצאי קרקוב, מעבדים ומכינים במסגרת ועדת הקרן באופן תקופתי, תוכנית פרסומים הקשורים ביהדות קרקוב או בתולדות יהודי פולין.

קרן קרקוב סייעה והשתתפה במימון והוצאה לאור של ספרים לא מעטים, וביניהם "הקולנוע היהודי בפולין", פרי עטו של נתן גרוס; "תולדות היהודים בקרקוב ובקז'ימיר" – יצירתו המונומנטלית של מאיר בלאבאן, 1100 עמודים בשני כרכים בתרגום לעברית; פנקס ועד ארבע ארצות – אוסף מסמכים בסיסיים לאוטונומיה של יהודי פולין במאות 18-16; "מיעוט יהודי לוחם 1928-1918" ספרו של ד"ר משה לנדא על מאבק היהודים נגד האנטישמיות בפולין; "אנו יהודי פולין" מאת יוליאן טובים, שראה אור בעיבוד ביבליופילי-מדעי של הפרופ' חנא שמרוק.

כמו כן סייעה הקרן בתרגום וקיטלוג של כל יומני ד"ר איגנצי שוורצברט, שנכתבו בפולנית, אנגלית ועברית, ומחזיקים למעלה מאלף עמודים.

שיתוף פעולה עם הארגון בניו יורק

במשך שנים רבות, מאז הקמתו של New Cracow Friendship Society בניו יורק, מקיים הארגון בישראל קשרים הדוקים עם הארגון בניו-יורק. היעדים העיקריים של הארגון הניו יורקי זהים בעיקרם למטרות ארגוננו, אם כי דרכי הביצוע שונות. בעוד שאנחנו שמים דגש על הנצחת חיי הקהילה, השואה והגבורה, הארגון בארצות הברית מנהל פעילות ציבורית ציונית הכוללת תמיכה בארגונים בישראל.

במסגרת שיתוף הפעולה שהיה קיים בעבר בין שני הארגונים, יוצאי קרקוב החיים בארצות הברית נהגו להתארח אצל יוצאי קרקוב בישראל בעת ביקוריהם בארץ. שיתוף הפעולה וחילופי המידע בין שני הארגונים מצאו את ביטוים גם ב"ביולטין של הארגון בניו יורק" שבו היו מתפרסמים "מכתבים מישראל" מאת נתן גרוס, ובהם חדשות ודיווחים מפעילות הארגון בישראל.

קשרים עם הקהילה קרקוב

הקשרים עם קרקוב ועם הקהילה היהודית בעיר לא נפסקו מעולם. גם בתקופות שבהם לא היו קשרים רשמיים בין ישראל ופולין (ממלחמת ששת הימים ב-1967 ועד נפילת הגוש הקומוניסטי ב-1990), נמשכו היחסים הלא-פורמליים בין יהודי קרקוב לבין קהילת יוצאי קרקוב בישראל.

ב-1986 הוצב, ביוזמת חברי הארגון, לוח זכרון בעברית ובפולנית בבניין בית הספר העברי לשעבר, ברחוב בז'וזובה, ובו צויינו שמותיהם של שלוש המוסדות ששכנו בבניין זה: בית הספר העממי, התיכון ובית הספר למלאכה.

באותה תקופה הסתייענו בוועד להגנת אתרי התרבות היהודית בקרקוב, שהוקם על ידי ועד חובבי ההיסטוריה;  וכך, במאמץ משותף הוחלף, בספטמבר 1986, לוח הזיכרון שברחוב שפיטלנה לציון פעולות המרי של ארגון הלוחמים היהודים, בלוח מעודכן ומדוייק יותר.

חברי ארגון ביקרו בקרקוב הן כיחידים ובמשלחות לרגל אירועים הקשורים במורשת היהודית בעיר. במקביל ביקרו אורחים רבים מקרקוב בישראל, והתקבלו על ידי חברי הארגון, ביניהם מרצים מאוניברסיטאות בקרקוב ובפולין, נכבדי ופרנסי העיר ונכבדים וחברים של הקהילה היהודית.

תחרויות ותערוכות

בשנת 1982 הכריז הארגון על תחרות ספרותית ראשונה לזיכרונות מקרקוב. חתני הפרסים היו: הד"ר אלכסנדר ביברשטיין על עבודתו על השמדת גטו קרקוב וד"ר הנריק ריטרמן על ספר זיכרונותיו מקרקוב שלפני המלחמה. בראשית שנת 1984 אורגנה תחרות ספרותית נוספת בנושא קרקוב היהודית. לתחרות הוגשו למעלה מעשרים עבודות בעברית, פולנית ואנגלית, בקבוצות של זיכרונות ויומנים מתקופת השואה ולפניה – הפרס הוענק להלינה נלקן; ספרות יפה – בפרסים זכו מרים עקביא ונתן גרוס; מחקרים היסטוריים – הזוכים בפרס היו מאיר בוסאק וד"ר אריה באומינגר.

ביוזמת הארגון התקיימו בעבר מספר תחרויות בנושאי אמנות שונים. כך למשל הוכרז בשנת 1983 על שתי תחרויות שנושאן קרקוב היהודית: תחרות ספרותית ותחרות לאמנויות פלסטיות שיבולה הוצג בתערוכה "קרקוב – ציור ופיסול".

בשנת 1993 יזם הארגון וביצע, תערוכה רטרוספקטיבית גדולה של הצייר הדגול אברהם נוימן, שנרצח בגטו קרקוב באקציה של יוני 1942. בתערוכה השתתף בנו של הצייר, אדם נוימן, ומספר ניכר של ציורים של האמן, מתקופות יצירה שונות, הוצגו לקהל הרחב.