הדפוס היהודי בקרקוב

הדפוס היהודי בקרקוב הוא בעל היסטוריה עתיקה. מכונת הדפוס הראשונה בפולין הוקמה בקרקוב כבר בשנת 1473, וכשמונים שנה לאחר המצאת הדפוס (הספר הראשון, התנ"ך בלטינית, הודפס על ידי יוהאן גוטנברג ב-1456) נפתח בקרקוב היהודית בית הדפוס הראשון שבו הודפסו ספרים בעברית וביידיש (המונח 'מוציא לאור' לא היה קיים ובעלי בתי הדפוס היו הסוחרים הראשיים של הספרים). בבתי הדפוס היהודיים היוותה הדפסת ספרי תפילה, כלליים או אוספים של תפילות המיועדים לזמנים מסוימים בלוח השנה היהודי, חלק משמעותי מהתפוקה הכוללת של רובם, ומכירתם סיפקה מקור הכנסה קבוע. כמו כן הודפסו מהדורות רבות של "שולחן ערוך" ושל ספרות "מקצועית" – כגון הלכות שחיטה.

היה זה בית הדפוס של האחים הליץ (Helicz), האחים אליקים, שמואל ואשר, בניו של חיים מהאליץ', שהגיעו מפראג שם למדו את מלאכת הדפוס. הספר הראשון שהדפיסו, תרגום התלמוד ליידיש, הודפס בשנת 1534 (ויש אומרים שאת בית הדפוס הקימו האחים כבר ב-1530), וכאן הודפסו הספרים העבריים הראשונים בפולין כ"מרכבת המשנה" לר' אשל אנשל (1534) ו"שערי דורא". כמו כן הודפסו על ידם שני חלקים מ"ארבעת הטורים", סיפורי המקרא מעובדים ליידיש, ספר "צאנה וראינה", רומאנים גרמניים מעובדים ליידיש וכד'. זמן קצר מאוחר יותר התנצרו האחים ושינו שמותיהם ל: יאן, פאול ואנדריי האליץ'. יתכן שנכנעו ללחצים שהופעלו אליהם או שהושפעו מהפעילות המיסיונרית של הכמורה הנוצרית. כך או אחרת, האחים המשיכו להדפיס ספרים לשוק היהודי, כוללים יומי וספרי תפילת החג, אך הוטל עליהם חרם. המלך זיגמונט הזקן תבע בצו מהקהילות היהודיות בפוזנאן ובקרקוב לקנות את כל המלאי של הספרים העבריים מבית הדפוס של האחים האליץ', ואמנם הספרים נקנו, אך אפילו דגים מלוחים זולים לא הותר לעטוף בדפיהם מחשש טריפה! על האחים ידוע רק שיאן יסד בית דפוס לטיני בקרקוב, אנדרי חזר לחיק היהדות ופתח כריכיית ספרים בקושטא, ופאול, שעסק בפעילות מיסיונרית-נוצרית בקרב היהודים, הוציא לאור בשנת 1541 את הברית החדשה ביידיש.

אהרון פרוסטיץ (Prostitz), שהגיע לקרקוב מאיטליה, פתח כאן, בשנת 1568, בית דפוס ואת המכונות, התבניות והידע הביא פרוסטיץ מאיטליה, כמו גם את שמואל בוהם, המגיה. בית הדפוס פעל במשך כ-60 שנים, והודפסו בו כ-200 כותרים, בין היתר הודפס כאן, בשנים 1605-1602 התלמוד הבבלי.

באותה שנה קיבל יצחק אהרונוביץ, מאת המלך זיגמונט אוגוסט, זיכיון לפתיחת בית דפוס בקז'ימייז'. המדפיס-המשורר הזה היה מקשט בחרוזיו העבריים, חינם אין כסף, את הדפים האחרונים של היצירות המודפסות על ידו. לאחר מותו ירשו את בית הדפוס שני בניו: יהושע ואהרון. בית הדפוס פעל 57 שנה, עד 1626, ואז נסגר. ביניהם 12 כרכים של התלמוד הבבלי, ספרי הרמ"א, "השולחן ערוך" של ר' יוסף קארו עם הערות הרמ"א, "ספר המפואר" לר' שלמה מולכו, "פרדס רימונים" לר' משה קורדוברו, "שבט יהודה" לאבן ורגה, עיבודים ביידיש לספרי התנ"ך ורומנים מעובדים מגרמנית ליידיש.

מנחם נחום מייזליש, בן לאחת המשפחות הנודעות בקרקוב, הפעיל בעיר בית דפוס יהודי בשנים  1648-1630, ויבא את הידע והמכונות מוונציה. שם הודפסו, בין היתר, את "ארבעת הטורים" עם הערותיו של ר' יואל סירקיס, ספרי הרמ"א, הרש"ל וספר "תוספות יום-טוב". בית הדפוס היה, רוב הזמן, בקשיים כספיים, ונהרס בעת פלישת השוודים, הציוד נשבר ואותיות הדפוס פוזרו לכל עבר. חתנו, יהודה לייב מייזליש, ניסה את ידו אף הוא במלאכת הדפוס, לאחר מותו של ר' מנחם נחום בשנת 1659, אך גם הוא נאלץ לסגור את בית הדפוס שלו ב-1670.

למעלה מ-130 שנה לא היה בקרקוב בית דפוס שהדפיס בעברית. בשנת 1803 פתח נפתלי הירש הכהן שפירא בית דפוס בעיר, ובשנת 1820 הצטרף אליו בנו, אהרון סלומון. שניהם היו קרובים לתנועת "ההשכלה" וניסו להפיץ את הרעיון על ידי הדפסת ספרים. בשנת 1823 נאלצו לסגור את הדפוס בשל קשיים כספיים.

ושוב מספר שנים לא היה בעיר דפוס שהדפיס בעברית, עד שבשנת 1863 החל קארל בודוויזר לעסוק בתחום, וכעבור מספר שנים, ב-1874 סגר ועזב את העיר לטובת לבוב.

בשנת 1879, הקים יוסף פישר (1914-1841) יליד חומסק שהיה גם חזן בבית הכנסת ה"טמפל" בית דפוס עברי מפואר ברחוב גרודזקה 62, שהיווה אבן שואבת לגדולי הסופרים דאז, לכשני עשורים, והפך את קרקוב למרכז שבו הודפסו ספרי תרבות בעברי. סופרים יהודים רבים העבירו את הדפסותיהם מחוץ לרוסיה בשל הצנזורה הרוסית. כאן הודפסו ספרים וביטאונים בעברית וביידיש והדבר הביא לביקוריהם ולישיבתם של סופרים, רובם אנשי התנועה הציונית, ולפעילותם הלאומית בעיר. כאן הודפסו ספרים של הוצאות הספרים "אחיאסף", "תושיה", "מוריה" ואת ספריהם של שד"ל, שלמה בובר, בכר, מנדלי מוכר ספרים, ברנדשטטר ועוד. כאן הודפסו מספר רב של פרסומים תקופתיים כגון: "האשכול", "הדור", "ממזרחי" ועוד. בית הדפוס זכה להתפתחות מיוחדת עם כניסתו של יונה קרפל, חתנו של פישר לעסק, שמאוחר יותר עקר לוינה. חתנו היה הצייר המפורסם, אברהם נוימן, שנרצח באקציה ביוני 1942.

בשנת 1895 רכש נפוליאון טלז (Telz, 1866 ירוסלב-1942 ורשה), שקיבל את הכשרתו בלבוב, גרמניה, שוויץ וצרפת, בית דפוס ישן בשם "בית דפוס לאומי" (Drukarnia Narodowa) והחל לצייד אותו במכונות חדישות. בשנת 1912 עבר הדפוס למבנה מודרני שנבנה במיוחד עבורו ברחוב מארשל פילדסוצקי 19,

וכבר לפני מלחמת העולם הראשונה נחשב בית הדפוס למודרני ביותר בכל פולין. כאן הודפסו עתונים יומיים, מגזינים, אנציקלופדיות, אלבומים וספרים. טלז הקפיד על רמה גבוהה של עריכה, ועבד עם האמנים הידועים ביותר בפולין, כמו סטנסלב ויספיאנסקי. במשך שנים הודפסה כאן המהדורה של ספר לימוד הקריאה הראשון של מריאן פלסקי לתלמידי פולין. בית דפוס באותו שם פועל בקרקוב, במקום אחר עד היום.

 

 

השארת תגובה