בית הכנסת אייזיק נבנה על ידי רבי אייזיק יקליש במשך שש שנים (1644-1638), בתמיכת המלך, ועל אף ההתנגדות החריפה של הכמורה הפולנית. הבית המפואר היה לצנינים בעיני האספסוף הפולני, ולא פעם ולא פעמיים ניסו כנופיות בריונים לפרוץ לבית הכנסת. העובדה שהיהודים גרו ברובע מוקף חומה ששעריה היו ננעלים לקראת הלילה, השמירה על בית הכנסת מנעה נזקים, אך מצידו המזרחי של הרובע, מצד בית הקברות, היתה החומה נמוכה, ויחסית קל היה לתקוף את מכיוון זה.
סמוך לחנוכת בית הכנסת על שם רבי אייזיק הגיעה ליהודים ידיעה סודית, שבלילה תתקיף קבוצה מאורגנת של בריונים את הרובע היהודי, מכיוון בית הקברות, כדי לפרוץ את דלתות בית הכנסת ולגזול את אוצרותיו. פחד ירד על רחוב היהודים.
השמועה הגיעה גם לאוזני רבי אייזיק, אשר הסתגר שעה ארוכה בביתו של רב הקהילה, רב יום-טוב הלר, ויצא כשתוכנית בידו. בלילה הסתגרו היהודים בבתיהם והציצו דרך החלונות לכיוון בית הקברות. בחצות הלילה נשמעו קולות של חבורת שיכורים, צחוק ולעג ושירים גסים. את הדרך של בית הקברות האירו אורות עמומים של מספר פנסים. כשהחברוה העליזה החלה להתקרב לחומה, קמו לפתע, מאחורי המצבות, "רוחות מתים" לבנים כשלג, ובצעקה אדירה החלו רצים בכיוון הגויים, כשבידיהם מקלות עבים. הפרחחים הפולנים, שסבורים היו כי המתים קמו מקברים, החלו בורחים בפחד ובבהלה וה"רוחות" רדפו אחריהם עד מחוץ שטח בית הקברות.
היו אלה תלמידי הישיבות, אשר בעצת הרב התעטפו בסדינים לבנים וארבו לבריונים מאחורי המצבות.