מעשה הב"ח והשטר המזוייף
מלבה"ד: הרב בועז פש
בסוף ימיו היה הב"ח (ר' יואל סירקיש) חלש ותשוש כח, ולא רצה לפסוק שום שאלה בעיר ולא לישב בדין תורה, כי אמר אפשר לא יהיה פסק ההלכה כדין ח"ו. ולכן היה מצווה לדיינים ליישב בביתו לפסוק ולדון בענייני העיר, והוא היה שוכב במיטתו מחמת תשישות ושומע אל הדברים לפנים מן החדר.
ויהי היום והנה באו שני אנשים לדיינים שבביתו, והיה אחד תובע מהשני ששה מאות זהובים, וזה צועק לפני הדיינים – שקר הוא, לא היו דברים מעולם. והיה בוכה וצועק, והשני היה מביא שטר עם עדים חתומים כדת וכדין. והב"ח ז"ל שומע קול הצעקה והבכייה, והיה קורא להדיינים ושואל אותם מה זה ועל מה זה. והיו מספרים לו אותו המעשה. ואמר הב"ח להביא השטר אליו והיה קורא הב"ח השטר כולו, ואמר – השטר הוא מזוייף כולו מתחילה עד סוף כנ"ל.
והיו הדיינים אומרים אליו – וכי יכולים אנו לפסוק דין תורה ע"פ רוח הקודש? תורה לא בשמים היא! כי דין תורה הוא על פי הפסק הראוי, היינו שהוא הביא השטר עם עדות מקויימת והוא כשר. ואמר הב"ח שהם אומרים כדין ואעפ"כ אני אומר שהוא מזוייף. והיה אומר למלוה שיודה ולא רצה, והיה הב"ח מחשב בדעתו שהמלוה בוש מלהודות בפני האנשים שהיו ניצבים עליו, ואמר להדיינים ולאנשים שיצאו לחוץ, והיה נשאר עם המלווה לבדו והיה אומר לו שיודה על זה, ולא רצה, והעתיר עליו דברים המאויימים ודברים הנשמעים ולא רצה להודות, עד שאמר לו – אם אתה מודה עתה, הרי אתה מזומן להיות עמי במחיצתי לעולם הבא. והיה המלוה מתחיל להרהר בתשובה, והתחיל לבכות, והיה מודה שהוא מזוייף מתחילה ועד סוף, ועדי שקר הם החתומים שהיה נותן להם מעות על זה שיחתמו לו על השטר. והיה הב"ח קורא להדיינים לפנים ואמר להם – שישו בני מעי שישו, אם על ספיקות שלכם כך על וודאי שלכם על אחת כמה וכמה…