על האדם שביקש להקבר סמוך למגלה עמוקות
הקבליסט הקרקובאי נתן נטע שפירא (1633-1583), שנודע בשם "מגלה עמוקות", נחשב על ידי צאן מרעיתו כאיש קדוש. משנפטר לא נמצא איש מאנשי הקהילה ראוי להקבר על ידו, וכך שטח נרחב ריק הקיף את קברו.
מאה שנים לאחר מותו של מגלה עמוקות, מאוחר בלילה הגיע יהודי לבוש בלויים לביתו של ראש הקהילה היהודית בקרקוב. משהוכנס העני לבית, הניח על שולחן הבית מספר מטבעות כסף, ואמר: "הרי לך מאה טלר (Thaler – מטבע כסף שהיה בשימוש באוסטריה, גרמניה ושוויץ במאות ה-15 עד ה-19). אני רוצה לשלם בהם עבור חלקת הקבר הסמוכה לקברו של ה'מגלה עמוקות'". ראש הקהילה, אשר זה עתה התעורר משנתו, היה בטוח כי הזר מתלוצץ וחשב בליבו: "וכי מדוע ירצה הקבצן להקבר על ידי ה'מגלה עמוקות'?". הוא הגיע למסקנה כי מדובר במשוגע, וכי עדיף לו לקבל את הכסף ולתיתו לצדקה, מאשר להתווכח על הנושא באמצע הלילה עם אדם מופרע. קיבל ראש הקהילה את הכסף, וחזר למיטתו.
למחרת בבוקר קרה דבר מוזר: אדם לא ידוע בקהילה נפטר באמצע התפילה. ראש הקהילה זיהה מיד את הקבצן אשר נתן לו את מטבעות הכסף בליל אמש, אך לא הורה על קבורת הקבצן סמוך לקברו של ה'מגלה עמוקות', וזאת הן משום שלא יכול היה לספר לחברי הקהילה כי מכר את המקום בבית הקברות עבור מאה טלר, והן משום שלא היו עדים לעסקה. הקבצן נקבר בקצה בית הקברות, ואת מאה הטלר נתן ראש הקהילה לצדקה.
באותו לילה הופיע הקבצן בחלומו של ראש הקהילה, ואמר: "קניתי את מקום הקבורה הסמוך לזה של ה'מגלה עמוקות'. אני מקדים את פנייתי אליך לפנייה מבית הדין של מעלה לתבוע הסברים ממך, מדוע לא תקבור אותי במקום שרכשתי". משהקיץ ראש הקהילה משנתו, ביטל את הדברים כשהוא משוכנע שאך חלום חלם. בלילה הבא חזר שוב הקבצן ופקד את ראש הקהילה בשנתו. ובלילה השלישי אמר הקבצן: "זו אינה בדיחה, או שתקבור אותי במקום ששיך לי או שאביאך לכאן, עמי". נבהל ראש הקהילה, פנה אל הרב הראשי קרקוב שהיה קבליסט ידוע, סיפר לו את האירועים כולם, וביקש בעצתו. השיבו הרב: "לא היית רשאי למכור את החלקה תמורת מאה טלר, אך משמכרת – שייכת החלקה לקונה". אמר ראש הקהילה: "אם כך, מה עלי לעשות? מחד, הקבצן מאיים להרגני ולהביאני בפני בית דין של מעלה, ומאידך כיצד אוכל להורות לקבור אותו על ידי ה'מגלה עמוקות'? הרי כל אחד בקהילה ידרוש הסברים מדוע הועדף הקבצן על פניו ומדוע נמכרה החלקה בסכום נמוך כל כך?"
השיב הרב: "משיופיע הקבצן הלילה בחלומך, אמור לו שעדיין אינך מוכן להופיע בפני בית הדין של מעלה, ואתה מבקש להסדיר את הנושא כאן, על פני האדמה, בפני בית דין רבני." למחרת בבוקר התכנס בית הדין של קרקוב, הרב הראשי הניח טלית על הכסא אשר יועד לנשמתו של הקבצן, וראש הקהילה טען את טענותיו בפני בית הדין. לאחר דיון קצר פסק הרב הראשי: "אין אנו יכולים לקבוע האם הקבצן קדוש דיו כדי להקבר סמוך ל'מגלה עמוקות', אך אם אכן קדוש הינו – אין הוא זקוק לעזרתנו". למחרת בבוקר נמצא קברו של הקבצן ריק, ותלולית עפר טריה נראתה סמוך לקברו של ה'מגלה עמוקות'. אולם, מכיוון שאיש לא ידע את שמו של הקבצן, הונחה אבן על קברו, ועליה נחרט: "כאן נטמן צדיק בלתי ידוע".