בימי פסטיבל לתרבות יהודית בקרקוב יוסר הלוט מעל שלט לכבודו של דוד קורצמן הי"ד, ברחוב דיטלה 64, המקום בו שכן בית היתומים לפני פרוץ המלחמה.
קורצמן היה מעורב בניהול בית היתומים ”מגדלי יתומים“ מסיום מלחמת העולם הראשונה, הוא היה נשיא בית היתומים ומנהל המוסד בפועל. את כל כוחותיו השקיע בניהול המוסד, בפיתוחו ובשכלולו. קשור היה ליתומים בעבותות אהבה אמיצים, כנים ועמוקים, דאג להם וטיפל בהם ברוך ובאהבה. חניכיו ראו בו את "אבי היתומים".
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הקדיש דוד קורצמן את עצמו לחלוטין להצלת בית-היתומים, והמשיך במאמציו גם לאחר העברת בית היתומים לגטו, בשנת 1941. בבית שברחוב יוזפינסקה 41 שהו כ-200 יתומים.
באקציה של אוקטובר 1942 סרב להיפרד מיתומיו, ולנצל- הוא ומנהלת בית היתומים, גברת אנה רגינה פויירשטיין ובעלה יוליאן – את הצעת הגרמנים לעזוב את היתומים ולהשאר בגטו, והשלושה צעדו בראש קבוצת היתומים אל הרכבת שהובילה אותם למוות בתאי הגזים בבלז'ץ. בשל הדמיון בנסיבות המוות הוא מכונה לעיתים ”יאנוש קורצ‘ק“ הקרקובאי.