ד"ר זאב וילהלם ברקלהמר

זאב וילהלם ברקלהמר  (Wilhelm Berkelhammer) נולד בטרנוב בשנת 1889 ושם סיים את לימודיו בגימנסיה, ובמקביל הצטרף להסתדרות הנוער הציוני "צעירי ציון". למד משפטים באוניבסיטת וינה, שם היה מראשי הפעילים באגודת "תאודור הרצל" והיה קשור לירחון היהודי "מוריה" בשפה הפולנית, שם החלו להתפרסם מאמריו הראשונים. בשנת 1912 הוסמך כעורך דין, ובשנת 1916 שב לטרנוב והחל בעבודה משפטית, ובמקביל המשיך לנהל את "מוריה" לפרסם את מאמריו גם בכתבי עת יהודיים אחרים בפולין.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר ל-ווינה, ושם המשיך בעבודתו המשפטית והעיתונאית. באביב 1918 הוביל, יחד עם קבוצת פעילים ציוניים בגליציה, לייסודו של "נובי דז'נניק" – העיתון היהודי הראשון באירופה בשפה הפולנית (אשר הודפס אז במורבסקה אוסטרבה והובא לקרקוב מידי יום). אחרי המלחמה נבחר כחבר בוועד המרכזי של ארגון הציוניים בגליציה המערבית, נמנה על האגף השמאלי של הציוניים והשתייך למפלגת העבודה של ארגון הציוני במערב פולין-קטן "התאחדות" (בשנים 1920/1921). ב-1922 פרסם בטרנוב חיבור מקיף על בעיית העם היהודי בעיני העמים האחרים, My i narody Swiata "אנחנו ועמי העולם", ובו הוא מבטא את השקפותיו על החייאת האומה היהודית ואת השקפת עולמו ההומניסטית.

השתייך לקבוצה הפורייה ביותר של כותבים יהודיים ועבד בשיתוף פעולה עם מספר גדול של כתבי עת ציוניים, ביניהם העיתון הלבובי "חווילה" (=רגע), הוורשוואי "נאש פשגלוד" (=המבט שלנו). היה הנציג לקונגרס הציוני השביעי שהתקיים בקרלסבד ב-1921, ומועמד לסיים בבחירות 1922 מטעם רשימת המיעוטים. בשנת 1925 עבר לגור בקרקוב וקיבל על עצמו שוב את ניהול העתון הקרקובאי "נובי דז'נניק", אשר נקלע לקשיים כספיים , ובמקביל ערך את הירחון "צופים" (שהיה ירחון המשך ל"מוריה"), ופרסם מאמרים בעיתון הציוני  "נוביני צודזיננה" שיצא לאור בוורשה. בהנהלתו היה היומון "נובי דז'נניק"  לשופר העיקרי של הציונות באיזור גליציה (לפני המשבר הכספי היה העיתון מופץ בעד 18 אלף עותקים), כשבמאמריו נאבק ברקלהמר באנטישמיות מחד, ובהתבוללות מאידך. ד"ר יהושע טהון היה גם שותף פעיל בעיתון, ובין המתווים את קווי היסוד שלו. בתפקידו כעורך העיתון ראה שליחות לסייע לגופים חברתיים כגון הוועד היהודי לסיוע מובטלים, והטיף בעיתונו לעזרה הדדית, ונלחם על זכויותיו של הדם כפרט, האדם מול החוק המדכא, האדם מול השלטון הרשע.

מ-1927 היה ברקלהמר חבר באגודת העיתונאים הקרקובאים וב-1934 נבחר להיות סגן הנשיא של האגודה. ברקלהמר היה לעורך הראשי של הבמה הציונית המרכזית של יהדות גליציה, חבר במפלגת "התאחדות" (תנועת אחות של "הפועל הצעיר") ובמרץ 1926 נבחר למועצה המרכזית הכלל ארצית של המפלגה, יצג את מפלגתו בחבר בדירקטוריון הראשון של "קרן היסוד", ושרת מספר שנים במועצה המרכזית של ארגונים ציוניים של פולין-קטן מערב ושלונסק. את פעילותו הציבורית והחברתית האינטנסיבית ניהל עד מותו, בשנת 1934.