בסתיו 1932 התכנסו מספר אנשים, רובם מוסמכים של בית המדרש הגבוה למסחר בקרקוב, בעלי השכלה כלכלית או משפטית גבוהה, ובעלי נסיון מעשי במסחר ובנקאות, והחליטו על הקמת בית ספר תיכון יהודי למסחר. היוזמים היו הניה אימרגליק, גוסטב, ברט, יעקב נגלברג, עו"ד אברהם נטל, ד"ר פריש, ד"ר קינסטלר, שרה קליין, קצנגולד, ד"ר שמואל שטנדיג, אלכסנדר לנדאו, ד"ר מלכה מנדלבאום-הופשטטר, ד"ר שלמה מנדלבאום ו-ח. צנזור. בצוות ההכנה השתתף גם ד"ר חיים הילפשטיין, יו"ר ועד בית הספר התיכון והיסודי העברי בקרקוב.
בית הספר שאף לתת לחניכיו השכלה כללית, ברמה של בית ספר תיכוני מקצועי, והשכלה מקצועית עיונית, וכן הכשרה במינהל, מסחר ובנקאות. בנוסף שאף בית הספר לחנך את תלמידיו חינוך ציוני לאומי, השכלה עברית, ידיעת ארץ ישראל והמזרח התיכון.
ב-3.9.1933 נפתח בית הספר, שמספרו H 143, ותלמידים בוגרי 7 שנות לימוד התקבלו לשנת הלימודים הראשונה במוסד. בתחילה התנהלו הלימודים בדירה שכורה ברחוב מיקולסקה 9, כשהרהיטים הושאלו ממלאי התיכון העברי, והמורים ויתרו מראש על משכורת מלאה וסדירה.
לשנת הלימודים הראשונה נרשמו כ-100 תלמידים ובשנת הלימודים הבאה עמד מספר התלמידים על כ-230. שתי הקומות העליונו בבית ברחוב סטרדום 10 נשכרו לתובת תלמידי בית הספר, שמספרם גדל בשנים תרצ"ו-תרצ"ט ועמד על כ-400 תלמידים כל שנה, כשהבנות היוו את רוב בין תלמידים.
עם פתיחתו נקרא המוסד "בית ספר תיכוני יהודי למסחר" (Zydowska Srednia Szkola Handelowa), אך בשנת 1938 שונה השם ל"גימנסיה יהודית למסחר" (Zydowskie Gimnazyum Kupickie), ובמקביל הוחלט על קבלת תלמידים לאחר סיום 6 שנות לימוד, ובגימנסיה ילמדו עוד 4 שנים. לאחר סיום בחינות הגמר בגימנסיה יכול היה התלמיד לצאת מיד לעבודה או להמשיך בלימודיו ב"ליצואן", במשך שנתיים, על מנת לעמוד בבחינות הבגרות.
על יד בית הספר יהיה ועד הורים שטיפל בעיקר בקייטנות, כולל "מחנות חורף" בהרי הטטרה. בשנת 1936 נוסדה "אגודת ידידי בית הספר התיכוני למסחר" וטהיה שיתוף פעולה בין בית הספר לבין אגודת הסוחרים בקרקוב. לאחר שהמחזור הראשון סיים את לימודיו, בשנת 1936, נוסד גם ארגון בוגרי בית הספר למסחר.