אדמונד שנברג נולד בשנת 1907 בקרקוב, להוריו אברהם שנברג מכשנוב ובלומה לבית פינקוספלד, הצעיר בין תשעה ילדים. כשפרצה המלחמה היה הוא כבר אדריכל ומהנדס מדופלם מהפוליטכניקום הגרמני בפראג, נשוי להלנה לבית ריינר ואב לילדה בת שנה.
עם החמרת התנאים לקיום היהודים בגטו קרקוב ופרסום הצו המורה ליהודים לצאת אל מחוץ לעיר, יצא אדמונד עם אשתו, בתו וחמותו לכפר קטן בשם ווייניץ', שם עבד אצל נגר בתכנון רהיטים. כשהצטוו יהודי עיירות קטנות להתקבץ בישובים גדולים יותר, עברה המשפחה לעיר בז'סקו, ושם הועסק אדמונד במועצה המקומית בעבודות הנדסיות, בין היתר בתכנון הגדר לאזור הגטו.
בספטמבר 1942 הוזהרה המשפחה בדבר אקציה הצפויה להערך בבז'סקו, ולכן, באמבולנס של הצלב האדום, יצאו בני הזוג והגיעו לבוכניה, שם שוכנו בגטו (החמות נפטרה כבר, והבת הקטנה הוברחה אל אחותו של אדמונד, אשר גידלה אותה עד סיום המלחמה, תוך הסתתרות במקומות מחבוא בסלובקיה והונגריה).
עם חיסול גטו בוכניה הועברו אדמונד ואשתו הלנה למחנה ריכוז והשמדה שבניה. אדמונד עבד במחלקה הטכנית במחנה והלנה – במתפרה. ב-8 בנובמבר 1943 נלקחה הלנה באקציה ונרצחה, ואילו אדמונד נשאר במחנה כדי לפרקו.
בפברואר 1944 נשלח אדמונד למחנה פלשוב שליד קרקוב, מחנה שנוהל על ידי איש ה-ס.ס. גאת. בפלשוב היו לאדמונד מספר התקלויותקשות עם גאת, אך הצליח לשרוד. שם, במחנה, נפגש עם אחותו רגינה, גיסו דולק שמאן, ובתם בת ה-13 הנוסיה.
לאחר חיסול מחנה פלשוב הועבר אדמונד, בינואר 1945, למפעל בצ'נסטוחובה, ולמזלו שבוע מאוחר יותר נכנסו הכוחות הרוסיים ושחררו את העיר.
לאחר השחרור חזר לקרקוב, התאחד עם בתו, הכיר את אוגניה מלצר, אשר בזמן המלחמה השתייכה לפרטיזנים, ובין היתר ארגנה מחסה לאחותו ובתו בזמן נדודיהם ההונגריה וסלובקיה. בקיץ 1945 נשא אדמונד את אוגניה לאשה, ויחד עם בתו, אחותו ומשפחתה עקרו לצ'כיה, ועם הקמת המדינה עלו כולם לישראל ובה הקימו את ביתם.
אדמונד עבד כאדריכל במשרדים פרטיים ו בעירית תל אביב. בשנת 1954 נולדה בתם. לאחר פרישתו לגמלאות החל אדמונד לעסוק בפסול כתחביב, והשתתף בקבוצת פיסול במכון אבני, שם יצר את פסליו. לא כל פסליו היו בנושא השואה, אך הוא התיחס אל הפסלים והאנדרטאות אותם יצר כאל תהליכים טפוליים אשר שחררו אותו מן הסיוטים של השואה.