נולדתי בקרקוב בשנת 1923. בעת הכיבוש הגרמני הייתי בגטו קרקוב, למעט תקופה קצרה שבה נשלחתי לעבודות בוויליצ'קה. שובי מוייליצ'קה הועסקתי באתר של בלב (Balb) – מחסנים גדולים מאד בהם קיבצו ומיינו רכוש יהודי. האתר השתרע שטח של ארבעה בתים גדולים ברח' יוזפינסקה, ובנוסף, ברח' לימנובסקייגו מס' 4, שהיה מחוץ לגטו לאחר צמצומו, היו מחסני רהיטים.
הושארתי לעבוד במקום גם לאחר חיסול הגטו, ואחר כך הועברנו לפלשוב, משם יצאנו מידי יום לעבוד באותו אתר. לאחר זמן הועבר האתר לפלשוב, ואני הועברתי לעבוד במפעלו של שינדלר בזבלוצ'ה. עם חיסול מחנה פלשוב, בסתיו 1944, הועברתי "ברשימת שינדלר" למפעל בברינליץ."
לשאלותיו של המראיין השיב מר פלדשטיין: "אני זוכר שלאתר בלב (Balb) היה מגיע, מדי פעם, מנהל האתר, אך את האתר בפועל ניהל אחד ריצ'ק, שהיה למנהל האתר לאחר חיסול הגטו. ריצ'ק היה רזה, בעל פנים מוארכות, שיער בלונדיני בהיר, תספורת קצרה ועינים בהירות. גובהו היה בינוני והיה בשנות העשרים המוקדמות לחייו. הוא התנהג לעובדים, יחסית, היטב אך היה ערמומי ומתוחכם. האנשים פחדו ממנו.
אספר כי בעת חיסול הגטו השתדלנו, אני וחברים נוספים, לעזור ליהודים שהסתתרו בבונקרים, וכך שרדו את האקציות, לצאת אל מחוץ לגטו. במשך זמן מה הבאתי אוכל לאישה מבוגרת שהסתתרה באחד הבתים ביכר זגודה, אך אותה אישה נתפסה והובאה ל-או.דה (=המשטרה היהודית), שם נחקרה על ידי ריצ'ק. בלחץ שהופעל עליה בחקירה היא מסרה את שמי כמי שסייע לה. נעצרתי והובלתי ל-או.דה. (היה זה כשכבר עברנו לפלשוב, אך עבדתי באתר בגטו).
הובלתי לחדרו של מפקד ה-או.דה., שפירא, ושם נחקרתי על ידי ריצ'ק, בנוכחות וילי, איש האס.אס. מפלשוב. ריצ'ק חקר אותי ומדבריו השתמע שאני צפוי לתלייה. בניגוד גמור לכך – שוחררתי כעבור יומיים. שוב הביאו אותי לחדרו של שפירא, ושם חיכו לי קונדה (KUNDE) וריצ'ק. האחרון נתן לי סטירה, ואמר שיתלו אותי לאלתר, אם עוד פעם יתפסו אותי במעשה דומה. קונדה לא דיבר. כשיצאתי מה-או.דה. חיכו לי חברים מהאתר, כשהם מסודרים ליציאה מהגטו למחנה, ללילה. מהם נודע לי שזוסברגר (Zugsberger התערב לטובתי (אני לא בטוח האם זוסברגר היה עוזרו של ריצ'ק או אולי בדרגתו או אפילו בדרגה גבוהה יותר מריצ'ק). זוסברגר היה מתון יותר, ולא שתלטן כמו ריצ'ק, היה בתחילת שנות העשרים, גובה ממוצע, בלונדיני ועיניים תכולות, משקל ממוצע, נכה – ידו השמאלית היתה קטועה מתחת למרפק והיתה לו פרוטזה מעץ עם כפפה (כתוצאה מפציעה בחזית). היה בדרגת Unterscharfuhrer והגיע לאתר אחרי ריצ'ק.
ריצ'ק וזוגסברגר גרו באותו חדר, לפעמים הייתי עוזר לזוגסברגר להתלקח, לרחוץ את גבו, ולא פעם החזקתי בידי את הפרוטזה שלו. זוגסברגר השתדל מאוד לשחרר אותי. בתקופה שהכרתיו ו הוא התייחס לעובדים היהודים בצורה אנושית. היה רגוע, בכלל לא תוקפני, כלפי אחדים אף גילה אהדה.
אני יודע על מקרה אחד של הוצאה להורג בירייה. כשחיינו בפלשוב, ויצאנו לעבודה באתר בגטו, ברח אחד הפועלים מהמחסן ברח' לימנובסקייגו, בניין שכונו "בית הספר של מטייקו (Matejko)". גאת איים שיהרוג כל עובד עשירי. נודע לנו שהוא החליט להוציא להורג אחד מבֶלְב, דיברו על זה באתר. יום אחד ריכזו את כולנו בחצר של אחד המחסנים ברח' יוזפינסקה, סידרו אותנו בשורה, ולפני השורה עמדו בלב, ריצ'ק וזוגסברגר. ריצ'ק הוציא מהשורה בחור צעיר בשם גרונר (Groner), שהיה חבר קרוב של זה שברח. גרונר יצא קדימה לפני השורה, ריצ'ק ניגש אליו וירה לו ברקה מהאקדח, מטווח אפס. גרונר נפל מת אחרי ירייה אחת. זה היה המקרה היחיד של הריגה באתר. אני לא זוכר את תאריך האירוע, אך אני זוכר שהיה קריר, וגרונר לבש מעיל קצר. דומני שזה היה בסתיו 1943. דומני שהיה זה לפני המעצר שלי, ולכן הייתי בטוח שיהרגו אותי במעצר, שהרי זכרתי את מותו של גרונר.
לא עבדתי באתר כאשר הועבר לפלשוב, ואני לא יודע אם ריצ'ק היה שם, אך אני יודע שזוגסברג היה באתר.כאשר האתר עבר לפלשוב. בפלשוב אני זוכר את מפקד המשמר האוקראיני ינץ (Janetz), צעיר בלונדיני גבוה ואחד המסוכנים ביותר בצוות של פלשוב. רוצח.
במקום היו גם שני כלבי ציד גרמניים, גדולים ומסוכנים; אחד שחור והאחר בהיר יותר. ריצ'ק הסתובב אתם תמיד. בזבלוצ'ה, במפעל של שינדלר, לאסירים כמעט שלא היה מגע עם אנשי האס.אס. מהמחנה. זמן מה התגורר שם הויאר (HUJAR), שהיה הממונה על האתר מטעם מנהלת המחנה, והיה ידוע כאיש אס.אס. מסוכן, אך באתר של שינדלר הרגשנו בטוחים.
העדות נמסרה בשנת 1968