מדריך למסייר בקז'ימייז' היהודית

במאה ה-14 התגוררו בקז'ימיז' רק שתי משפחות יהודיות, כפי הנראה היו אלה משפחות גדולות אשר מנו כמה עשרות אנשים. בשנת 1495 גורשו היהודים מהעיר קרקוב לעיר הסמוכה, קז'ימייז' (Kazimierz) או קוזמיר בפי היהודים, עיר-אי מוקפת חומה ולה שער אחד המחבר בינה לבין קרקוב. הקהילה היהודית החלה להתפתח ב"רובע היהודי" סביב כיכר שרוקה (Szeroka = רחבה), ובתי הכנסת הראשונים הוקמו בה במחצית המאה ה-16.היהודים שהגיעו עם גלי ההגירה מגרמניה דרך מורביה וממלכת צ'כיה, במאה ה-15, הורשו לרכוש בתים וחלקות מקתולים רק בחלק הדרומי של קז'ימיז'.

בשנת 1789 היה שטח העיר הנוצרית של קז'ימיז' גדול כמעט פי 5 משטחה של העיר היהודית, אך בעוד שבשטח העיר הנוצרית היו רק 166 חלקות בנויות, הרי בעיר היהודית היו 212 בתים (מהם כשליש בנויים אבן, והיתר עץ) – מה שמלמד על הצפיפות הרבה בחלק היהודי.

עם הגידול באוכלוסיה היהודית בקז'ימייז', אשר מנתה במאה ה-16 כ-2,000 אנשים, הורחבו גבולות הרובע היהודי. במחצית השניה של המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 היו כ-85% מהבתים בסביבות רחוב שרוקה, החלק המזרחי של רחוב יוספה ודרומית לבית כנסת אייזקה עשויים לבנים, ואילו באיזור שבו התגוררו היהודים המהגרים מצ'כיה ((Libuszhoff , מערבית לרחוב  יעקובה, היה כמעט כולו בנוי עץ. בשריפה של 1693 כ-95% ממבני איזור זה נשרפו ,כולל גם כמה מבני אבן וביניהם גם בית כנסת אייזקה, בית כנסת קופה, בית החולים, בית הספר ובית המטבחיים. שיקום הבתים שנשרפו היה בבנייה מאבן.

במאה ה-17 ובמאה ה-18 חיו בקז'ימייז' כ-5,000 יהודים. במחצית הראשונה של המאה ה-19 הגיעה מספר היהודים בעיר לכ-11,000 וב-1900 היה מספרם כ-25,000 אנשים. ערב מלחמת העולם השנייה גרו בקרקוב, בעיקר ברובעים קז'ימייז' ופודגוז'ה, אך גם בחלקים אחרים של העיר, כ-60,000 יהודים.

רחוב שרוקה (Szeroka)

בית העלמין העתיק: היה במרכז החלק הצפוני של הכיכר. כאן נקברו המתים עד להקמתו של בית הקברות "הישן", שצמוד לבית הכנסת הרמ"א הסמוך. היום מגודר המגרש ובחזיתו ניצבת אנדרטה לזכר הקהילה היהודית שנספתה בשואה, עליה כתוב, בפולנית, אנגלית ועברית: "מקום של הרהור על קידוש השם של 65,000 יהודי פולין מקראקוב וסביבתו שנהרגו על ידי הגרמנים בימי השואה.

בית כנסת הרמ"א: בית הכנסת נמצא ברחוב שרוקה מס' 40, והוא משמש את הקהילה היהודית עד עצם היום הזה, נבנה על ידי אביו של הרב משה איסרליש בשנת 1553.

בית הקברות ה"ישן": בית הקברות צמוד לבית הכנסת הרמ"א, ונפתח לקבורה במחצית המאה ה-16, לאחר שבקז'ימייז' פרצה  מגפה שהפילה חללים רבים, ולא נותר מקום לקבורה בבית העלמין העתיק. בית עלמין זה פעל עד 1800, ואז נפתח בית הקברות "החדש" ברחוב מיודובה.

 המקווה במספר 6: המקווה נבנה בשנת 1567 ושופץ מחדש במאה ה-19. היום מאוכלס הבניין על ידי אכסניה ומסעדה Klezmer Hois.

בית כנסת פופר ברחוב שרוקה 16: בית כנסת פרטי שהוקם בשנת 1620 על ידי וולף (בוצ'יאן) פופר, מעשירי קרקוב. בית הכנסת כונה "הקטן" וכלל אולם תפילה לא גבוה, עזרת נשים וחדר נוסף. היום פועל במקום בית תרבות.

בית הכנסת "הישן" האלט שול (רחוב שרוקה 24): זמן היווסדו של בית הכנסת אינו ברור, ויתכן שנבנה כבר בשנת 1407, ובוודאי לפני גירוש היהודים מקרקוב ב-1495. בשנת 1570 שופץ בית הכנסת, והוגבהו קירותיו כדי שיוכל לעמוד בפני מתקפה ולהגן על הנמצאים בו; הקירות ומספר קישוטי פנים עוטרו בסגנון גותי. במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס בית הכנסת ויצירות האמנות בו נשדדו על ידי הגרמנים. בתקופות מסוימות במלחמה שימש המקום כמחסן עבור הצבא הגרמני. לאחר המלחמה, באמצע שנות החמישים של המאה העשרים, שופץ המבנה והיום הוא משמש אגף של המוזיאון ההיסטורי של קרקוב, המספר את סיפור הקהילה היהודית.

רחוב יוזפה (Józefa)

בימי הביניים נקרא הרחוב "רחוב סוחרי הבדים" ולאחר מכן, עם כניסת האוכלוסיה היהודית במקום, גבל הרחוב בין האיזור הנוצרי ליהודי, ושמו שונה ל"רחוב היהודי". התקופת שלטונו של הקיסר יוזף ה-2, במחצית השנייה של המאה ה-18, לאחר ביקורו של הקיסר במקום, ולאות הוקרה, שונה השם לרחוב יוזפה.

רחוב יוזפה 44: היום עומד במקום בית דירות מודרני. בעבר עמד כאן – מתחילת המאה ה-19 ועד 1834 – ביתו של יצחק אהרון קולהרה, הצאצא הזכר האחרון של משפחת קולהרה הידועה המתייחסת עד לסלומון קולהרה, מי שהיה רופאו של המלך זיגמונט אוגוסט. יצחק אהרון הוריש את הבנין לתלמוד תורה.

רחוב יוזפה 42: תלמוד תורה 'קובע עיתים לתורה' : בחזית  הבניין שבו היה תלמוד התורה נותר הכיתוב, באותיות עבריות, 'ת'ת קובע עיתים לתורה'. תלמוד התורה נוסד בשנת 1810 ובשנת 1815 נוסף בו חדר תפילה אורתודוקסי 'בית התפילה האורתודוקסי של ר' אהרון קלאוס'.

רחוב יוזפה 40: בשנים 1770-1790 התגורר כאן פנחס שייוביץ הורוביץ, סופר הקהילה (=האחראי על הארכיב של הקהילה), אשר ירש את התפקיד מאביו. הורוביץ פעל כמשפטן ויועץ משפטי להשגת זכויות היהודים למסחר חופשי, וכנהוג אחסן בביתו את הארכיב הקהילתי. שריפה שפרצה במקום בשנת 1773 כילתה חלק גדול מהארכיב.

בית כנסת "הגבוה" ה'הויכה שול'  (רחוב יוזפה 38): בית הכנסת, השלישי בעתיקותו בקרקוב, נבנה בשנת 1566 על ידי פליטים יהודים מצ'כיה, ואולם התפילה היה בקומה השנייה (ומכאן שמו).

רחוב יוזפה 33 – בית תפילה ע"ש קלמן אפשטיין: בית התפילה הוקם על ידי ר' אהרון אפשטיין על שם אביו, ר' קלמן קלונימוס אפשטיין שהיה תלמידו של ר' אלימלך מליז'נסק, והוא שהביא את רעיון החסידות לקרקוב. הקהילה והרבנות בקרקוב הטילו חרם על החסידים, ובשלב מסויים נאלצו החסידים להעתיק את משכנם מחוץ לקז'ימייז'. ספרו של ר' קלמן אפשטיין, 'מאור ושמש', היה לאחד מספרי היסוד של החסידות. סוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 התגורר כאן הדיין בצלאל מלוביץ. לאחר מותו, בנו הלל בצאלוביץ – שאימץ את שם המשפחה רוזנצוויג – היה לאחד החברים הראשונים בוועד האורתודוכסי שנוסד בשנת 1818, ואשר החליף – על פי החלטת שלטונות רפובליקת קרקוב – את מוסדות הקהילה היהודית.

רחוב יוזפה 30: בשנת 1757 הוריש משה בן אהרון פייפרלס (Peiperles) את מחצית הבית ל"אחוות תלמוד תורה". בנו, ויקטור, הוריש את חציו השני של הבית, לאותה אחווה, בשנת 1775. המורישים קבעו כי הבית ישמש כבית ספר. במאה ה-19 פרצה מחלוקת בין האורתודוכסים והרפורמים על כספי הקרן, מחלוקת שהגיעה עד לסנט של "העיר החופשית קרקוב". האחרון קבע כי הלימודים בבית הספר יתקיימו בשפה הפולנית או הגרמנית, כולל לימודי היהדות. המלצה זו לא התקבלה על ידי האורתודוכסים, ומרבית הילדים היהודים, בעיקר הבנים, המשיכו ללמוד בתלמוד תורה ביידיש, והבניין לא שימש למטרה היעודה. לפיכך החליטו השלטונות, בשנת 1840, להעמיד את הבניין למכירה פומבית, וזו הוכשלה על ידי הרב דב בער מייזליש.

רחוב יוזפה 19 – המחלקה ללימודי יהדות של האוניברסיטה היגלונית: כאן נמצא המרכז ללימודי הסטוריה ותרבות של יהודי קרקוב והמחלקה ללימודי יהדות של האוניברסיטה היגלונית.

רחוב יעקובה (Jakuba)

בצידו המזרחי גובל הרחוב בקיר בית העלמין שליד בית הכנסת הרמ"א, ובצידו המערבי – בקיר בית הכנסת אייזיק..

רחוב אייזקה (Izaaka) פינת רחוב קופה 16

בית כנסת אייזיק נמצא בצידו הצפוני של הרחוב, גובל ברחוב קופה, ובנייתו הושלמה בשנת 1644, נבנה על ידי פרנס הקהל ר' יצחק יעקובוביץ (יעקל'ס). צמוד לבית הכנסת היה 'חדר עברי' וכאן פעל, לפני המלחמה, קן 'השומר הדתי', ובככר שלפני בית הכנסת התקיים, עד 1939, שוק דגים.

רחוב רבי בער מייזלס (Ulica Rabina Beera Meiselsa)

בעבר עמדה החומה, שהגנה על קז'ימייז', בצדו המערבי של הרחוב. לפני המלחמה שכן בבניין מס' 17 בית המדרש "בני אמונה" והיום משמש המקום כמרכז לתרבות יהודית. בבית מס' 18 שכן בית המדרש "חברה תהילים", שהוקם בשנת 1896.

רחוב מיודובה (Miodowa)

בית הכנסת "הטמפל" נמצא בפינת רחוב פודבז'זה (Podbrzezie) ורחוב מיודובה 24. בית הכנסת, המפואר שבבתי הכנסת בקרקוב, נבנה על ידי הקהילה הפרוגרסיבית בעיר, ונפתח בשנת 1862. במהלך השנים הורחב ושופץ המקום. היום משמש בית הכנסת לתפילה בחגים ובבואן של קבוצות גדולות.

בית ספר 'תחכמוני' רחוב מיודובה 26: בית הספר נוסד בשנת 1927, עבור תלמידי זרם "המזרחי" שסיימו את לימודיהם ב"חדר עברי".  במחזור האחרון של בית הספר למדו 400 תלמידים ולמדו 24 מורים.

כיכר נובה (Plac Nowy)

הכיכר, שהיתה ידועה בשם 'כיכר היהודים' הוקמה במאה ה-19 וממנה יוצאים רחובות נובה (Nowa), רבי מייזלס, וארשאואר (Warschauer) ואסתרי (Estery). במרכז הכיכר נבנה ביתן מסחרי אשר הוחכר לקהילה היהודית בשנת 1927 ושם התקיימה שחיטת העופות. היום פועל במקום שוק ירקות, מוצרי מכולת, בשר והסעדה.

רחוב פודבז'ז'ה (Podbrzezie)

הגימנסיה העברית שכנה בבניין שבצומת רחובות פודבז'זיה 10 ורחוב בז'וזובה (Brzozowa) 5. הגימנסיה נוסדה בשנת 1908 בשם "חברת בית הספר העברי העממי והתיכון בקרקוב", ובאותה שנה למדו בה 30 תלמידים. ערב המלחמה למדו בה כ-1,400 תלמידים.

הבורסה (Bursa) ברחוב פודבז'ז'יה 6 : בית היתומים הוקם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, על ידי ארגון בעלי המלאכה היהודים בעיר, על מנת להיות בית ילדים יהודים יתומים, בגילאי 17-14, וללמדם מקצוע. פטרונה של הבורסה היה סיני זיגמונט אלכסנדרוביץ, נדבן ומפרנסיה הבולטים של הקהילה. ברחוב קרקובסקה 26 היתה בורסה נוספת, קטנה יותר.
החניכים בבורסה למדו פעמיים בשבוע בבית ספר מקצועי, וזאת בנוסף לעבודה אצל מעסיקים במפעלים ובתי מלאכה יהודים. בתום 3 שנות לימוד הם נבחנו בחינה מעשית ועיונית וקבלו תעודה.

רחוב דיטלה (Dietla)

בעבר היה קז'ימייז אי המוקף על ידי נהר הויסלה ויובליו, ואחד הראשיים בהם היה זה שזרם במקום שהיום נמצא רחוב דיטלה. במהלך השנים, ועד למחצית השניה של המאה ה-19 יובש אפיק זה, והיה המקום לרחוב ראשי ולעורך תחבורה. פרוייקט הבנייה היה פרי יוזמתו של ראש העיר יוזף דיטל Józef Dietl  והרחוב קרוי על שמו.

החצר ברחוב דיטלה מס' 36: המקום שימש, בין היתר, לאסיפות של התנועה הציונית. מנהיגי התנועה, וביניהם ד"ר יהושע טהון, נהגו לנאום מעל המרפסת הארוכה, כשהקהל המאזין עומד בחצר. מתוך אותה חצר הייתה כניסה לחצר קטנה יותר ובה בניין אשר שימש כ-קן של "השומר הצעיר", לפני שעבר למשכנו ברחוב סטרובישלנה. באחד החדרים האחרים באותו בניין היה מועדון תנועת הנוער "יהודה העתיד"

בית היתומים היהודי ברחוב דיטלה 64
הבניין כולו היה בבעלות הקהילה היהודית של קרקוב, ובתקופה שבין שתי מלחמות העולם היה הוא לבית היתומים היהודי הגדול בעיר, שבו התגוררו יתומים או ילדים ממשפחות במצוקה. פרנסי הקהילה, בראשם משפחת רוקח, הם שדאגו לכל מחסורם של הילדים. ערב המלחמה שהו במוסד כ-40 בנים ולמעלה מ-20 בנות, ומנהליו היו אנה פויירשטיין ובעלה ואלתר דוד קורצמן. השלושה עברו עם היתומים לגטו בפודגוז'ה, ובאקציה של אוקטובר 1942 גורשו, יחד עם קבוצה של כ-300 ילדים, למותם בבלז'ץ.

רחוב סקבינסקה (Skawińska)

רחוב סקבינסקה 2: הבניין נבנה בשנת 1911 על מנת לשמש את הקהילה היהודית בקרקוב ומוסדות נוספים.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שכנו כאן משרדי העיריה ומשרדי הקהילה, במרתף של הבניין שכנה אגודת ההתעמלות "היהודיה" ובקומת הקרע – ספריה יהודית "עזרה". באותו בניין שכנה גם אגודת חינוך ואגודת צדקה, וכן חדר שנועד לבית תפילה. במהלך מלחמת העולם השניה פונה הבניין מכל הארגונים היהודים, ובשנים שלאחר המלחמה, ועד 2016 שכנו כאן משרדי הקהילה היהודית.

על קיר הבניין נקבע שלט ובו נכתב, בפולנית, עברית ואנגלית: "לזכר לוחמי גטו קרקוב 'החלוץ הלוחם' ומפקדם אהרון (דולק) ליבסקינד שיצאו מהמקום הזה לפעולות נקם נגד הנאצים רוצחי עם, וביצעו את 'ליל ציגנריה' ב-22 בדצמבר 1942"

רחוב סקבינסקה 8 : כאן שכן בית החולים היהודי, שנוסד בשנים 1866-1861. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבר בית החולים לידי הצבא האוסטרי ואחר כך לידי הצבא הפולני ובשנת 1925 הופעל בית החולים מחדש כבית חולים יהודי, ובו 156 מיטות במחלקות השונות, מרפאות חוץ ובית ספר לאחיות. בית החולים פעל כאן עד שנת 1941, ואז הועברה פעילותו לגטו. עם חיסול הגטו, במרץ 1943 חוסלו כל בתי החולים היהודיים בו. היום משמש הבניין את מערך שירותי הבריאות של קרקוב.

רחוב בוכנסקה (Bochenska)

הרחוב יוצא מצידה הדרומי של ככר וולניצה (Plac Wolnica)

רחוב בוכנסקה 4: בבניין זה שכן בית המדרש "שארית בני אמונה" שהוקם בשנת 1914, והיהודים נהגו לכנותו 'שארית'.

רחוב בוכנסקה 7:  בשנת 1926 נוסד בקרקוב התאטרון היהודי, שהיה למוקד תרבותי ונחל הצלחות רבות. במקום התקיימו ערבי קריאה של סופרים ומשוררים, ורמתו האמנותית הגבוהה של התאטרון זיכתה אותו בשבחים גם בעתונות הכללית.

רחוב אוגוסטינסקה 30 (Augustianska)

שרה שנירר בת למשפחה אדוקה של חסידי בעלז הגתה את הרעיון של הקמת מוסד לימודי חרדי לבנות, שבו תלמדנה מקצועות כלליים ומקצועות של כלכלת משק בית. את חזונה הגשימה בשנת 1917, משפתחה את הכיתה הראשונה של תלמידות "בית יעקב" – בית ספר תיכון חרדי לבנות, שהפך במשך הזמן לרשת הגדולה ביותר לחינוך בנות בכל העולם החרדי. על מנת להכשיר מורות לבית הספר, נרכש, על ידי אגודת ישראל, המקום ברחוב אוגוסטינסקה, ושם פעל עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.