ארגוני הסטודנטים היהודיים בקרקוב
כעשרים ארגוני סטודנטים יהודים פעלו בקרקוב מסוף המאה ה-19 ועד פרוץ מלחמת העולם השניה. חלקן ציוניות ואחדות דגלו בתורות אחרות; באחדות היה מספר החברים עשרות בודדות בלבד, ובאחרות – מאות;
"אוגניסקו"
הסטודנטים היהודיים בקרקוב, שמנו במחצית שנות ה-20 למעלה מאלף איש, היו מאוגדים גם בהתאגדות הסטודנטים היהודיים של האוניברסיטה היאגלונית לעזרה הדדית "אוגניסקו". היתה זו התאגדות א-פוליטית שמטרתה המרכזית היתה לסייע ולאפשר לנזקקים להמשיך בלימודים, ולייצג באופן רשמי את הסטודנטים היהודיים כלפי סינט האוניברסיטה והשלטון הפולני. בשל אופיו הא-פוליטי של הארגון, היה זה הארגון היהודי היחיד שקיבל תמיכה כספית מהשלטונות. למרות אופיו העל-מםלגתי של הארגון, הרי בארגון עצמו שלטו המפלגות באמצעות ארגוניהם האקדמיים. מדי שנה נבחר ועד בן 15 חברים, והשלטון ב"אוגניסקו" היה רוב הזמן בידי "השחר" (כ-90% מקולות הבוחרים הוענקו דרך קבע ל"השחר" ו-10% לארגונים הקטנים).
בקרקוב קיים הארגון שלושה מעונות סטודנטים בקרקוב, והגדול בהם ברחוב פשמיסקה (Przemyska) 3.
היו אלה בתים גדולים ויפים אשר כל אחד שיכן כ-300 סטודנטים, בנוסף לאולמות קריאה ומטבחי הזנה; סייע במתן הלוואות לזמן ארוך למיעוטי יכולת, הגיש ארוחות חמות במחיר מוזל ובמקרים מסויימים חינם, ארגן קייטנות קיץ באיזורים הרריים.
"אחדות"
אגודת הצעירים האקדמאים של האוניברסיטה היגלונית "אחדות" נוסד ב-1933 אך במהרה, בשל סכסוכים פנימיים, חדל מלפעול. בשנים 1935-1934 היו נסיונות להחיותו בשם אחדות – ליגה לעובדי פלסטין, אך גם נסיונות אלה לא צלחו. האורינטציה של חבריו היתה "פועלי ציון".
"אמונה"
הקורפורציה "אמונה" דגלה מבחינה רעיונית בתורתו של זאב ז'בוטינסקי, ודמתה מבחינת העקרונות והמבנה הארגוני לקורפורציות הגרמניות (שהראשונות בהן נוסדו עוד בתחילת המאה ה-19). היא היתה קטנה בהיקפה, אך מאורגנת היטב, לא מעט בזכות כשרונם של מספר חבריה. בסוף שנות ה-20 התחזקה "אמונה", וזאת משתי סיבות עיקריות, לא קשורות אחת בשניה: בשנים אלו גדלה השפעתה של התנועה הרויזיוניסטית בהסתדרות הציונית, ובמישור המקומי – החלה להתעצם האנטישמיות באוניברסיטה היאגלונית, והקורפורציה, שאחד מעקרונותיה היה להגיב בכוח על פגיעה פיזית או פגיעה בכבוד הלאומי או העצמי, היוותה תשובה לכך.
"בר כוכבא"
אגודת "בר כוכבא", אגודת סטודנטים יהודיים באוניברסיטה היאגלונית, פעלה בשנים 1933-1939. היה זה ארגון בעל תכנים חינוכיים שהשתייך לזרם הציוני המתנגד לסיסמאות קיצוניות חברתיות, ושמר על נאמנות לפולין. בהווסדה מנתה 41 חברים אך מספר חבריה ירד עד לכ-20 בלבד.
"ארלוסוביה" (Arlosowja)
אגודת צעירים אקדמאים יהודים, על שמו של חיים ויקטור ארלוסורף, פעלה בקרב הסטודנטים היהודים של האוניברסיטה היאגלונית בשנים 1934-1939. האגודה, שהיתה בעלת אופי ציוני, היתה פעילה חברתית ותרבותית, בעיקר בתחום השפה העברית. הנאמן של האגודה היה הפרופ' פרדיננד צוויג.
"גורדוניה"
אגודת "גורדוניה" קיבלה את תורתו של א.ד. גורדון, עמדה בקשר עם תנועת "גורדוניה", ומבחינה פוליטית הזדהתה עם תנועת ה"התאחדות" שבגולה, ועם "הפועל הצעיר" בארץ ישראל. היא תמכה בתנועת העבודה בא"י, ושמה דגש על הכנה לעליה. למרות מספרם הקטן יחסית של חבריה (כ-50) היתה פעילותה התרבותית-חינוכית בקרקוב בשנים אלה עניפה למדי, הן בקרב הסטודנטים היהודיים והן בקרב הציבור היהודי. ברם, חבריה עסקו לא רק בניהול עבודה חינוכית רחבה ב"מרכז הצעירים" ובארגון פקידים חברי "התאחדות" בשם "עבודה", אלא גם בהפצת הרעיון הסוציאליסטי, במאבק בהתבוללות ובעד שוויון זכויות אקדמי ליהודים.
"הגנה"
בשנות השלושים חלה הרעה משמעותית ביחסים שבין הסטודנטים היהודים לבין אלה הפולנים ובתנאי הלימוד של היהודים, לאחר שכבר במחצית שנות העשרים החלו חיכוכים, הפגנות ומהומות אנטישמיות באוניברסיטה וברחוב. במחצית שנות השלושים הועלתה הסיסמה של "נומרוס נולוס", ומספר פקולטות נסגרו בפניהם כליל. כתוצאה מכך פחת במידה ניכרת מספרם של הסטודנטים היהודים בקרקוב ובפולין כולה. בנוסף הונהג "גיטו של ספסלים" גם בפקולטות שהיו פתוחות בפני יהודים, כגון משפטים, ובתגובה לכך עמדו היהודים בזמן ההרצאות.
הצורך בקבוצות הגנה באויברסיטה נגד התנפלויות אנטישמיות, הביא להקמת ארגון "הגנה", שרוב חבריו היו מבין חברי ארגון הסטודנטים "קדימה" ו-"אמונה". קבוצות אלה שהיו תחילה בעלות מספר חברים מצומצם והשפעה מוגבלת, אולם חבריהם היו בעלי חוסן גופני, הצליחו לגרוף את כל הנוער האקדמאי הציוני להגנה מפני כניסת מסיתים אנטישמיים לשטחי האוניברסיטה.
"השחר" (Haszachar – Przedświt)
בשנת 1987, השנה שבה התכנס הקונגרס הציוני הראשון, מתארגנת קבוצת אקדמאים יהודיים ונוסד ארגון "השחר". "השחר" נוסד ביוזמת קומץ "משוגעים" לציונות, ובתחילה נמנו על שורותיו רק כמה עשרות סטודנטים שהיוו כ-1% מהאקדמאים היהודים (חיים הילפשטיין ושמואל ווארהפטיג היו מהראשונים ומהבולטים בהם). האחרים היו "אדומים" או "לבנים". אולם, כבר כעבור שנים אחדות, כשהצטרפו לארגון סטודנטים נוספים ובפרט שמעון פלדבלום, התחזק "ההשחר" באופן משמעותי והחל להתרחב והיה לארגון המייצג של הנוער היהודי האקדמאי באוניברסיטה. ב"ההשחר" היו מאורגנים רוב תלמידי האוניברסיטה היאגלונית וכן תלמידי בתי ספר גבוהים אחרים.
"השחר" היה לארגון בעל סניפים בכל עיירות שלזיה וגליציה המערבית, וכתובתו של המועדון הראשי ברחוב סטרדום בקרקוב, היתה ידועה לכל יהודי האזור. מידי יום ה' נערכו במקום הרצאות, בהן השתתפו אורחים ומנהיגים ציוניים. את הארגון ניהל ועד בן 20 חברים, ובראשם נשיא, שנבחר על ידי החברים מידי שנה.
פעילותו העיקרית של "השחר" היתה בשטח החינוך הציוני: התרמות עבור קק"ל וקרן היסוד, הסברה והחייאת השפה העברית. כמו כן ערך "השחר" תעמולה ציונית נרחבת בין הסטודנטים היהודיים כדי למשוך אותם לשורותיו, תוך שהוא נאבק נגד זרם ההתבוללות במישור הסוציאליסטי יצא "השחר" להגן על זכויותיהם של הסטודנטים היהודים.
בדומה לארגונים אחרים, נאלץ גם "השחר" להפסיק את פעילותו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אך כבר בשלהי שנת 1915 נעשו צעדים לחידושה. היוזמה לכך באה מקומץ חברים מחניכי "עקיבא" – תנועה ציונית של תלמידי בתי ספר תיכוניים בקרקוב, שהיוותה אז עבור רבים מעין פרוזדור ל"השחר". אף על פי שחברים אלה הצליחו למשוך לשורותיו של "ההשחר" מספר סטונדטים שלא גוייסו או שלא עזבו את העיר, חודשה פעילותו המעשית של הארגון רק בשנת 1916, לאחר שהצטרפו לארגון, בעקבות תעמולת חברי "ההשחר", מספר צעירים יהודיים שהגיעו לקרקוב מערי פולין הקונגרסאית.
אחד התפקידים החשובים של "השחר" בתקופת השלטון האוסטרי והמלחמה היה לשכנע את הנוער היהודי שנרשם לאוניברסיטה להכריז על לאומיותו היהודית בעת ההרשמה, לאומיות שהאוניברסיטה עדיין לא הכירה. הארגון יזם פגישות שבועיות של האקדמאים הציוניים ששרתו בצא בקרקוב, דאג למשלוח חוזרים חודשיים לחבריו ה"סניורים" שהיו בחזיתות וסיפק להם מידע על החיים היהודיים בעיר, על הנעשה בתנועה הציונית בכלל וב"השחר" בפרט.
עם התרחבותה וחיזוקה של התנועה הציונית בקרקוב, בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, גדל והתחזק גם "השחר". רוב מנהיגי התנועה הציונית בעיר, שהונהגה על ידי אקדמאים, היו "סניורים" של "השחר". הסטודנטים הציונים היוו באותה עת את הרוב המוחלט בין הסטודנטים היהודיים בעיר, ו"השחר" שאיגד את כל הסטודנטים הציוניים, נעשה שוב מרכז חשוב של הפעילות הציונית בקרקוב. פעילות זו התבטאה בעיקר בעריכת הרצאות, הוצאת כתב עת חודשי "צופים" ועיתון קיר קבוע, ארגון מחנות קיץ, מכירת שקלים, וסיוע לתנועה הציונית בעיר במסע הבחירות למוסדות היהודיים, העירוניים והבחירות ל"סיים". מידי שנה נערך על ידי "השחר", באחד האולמות המפוארים שברובע הלא-יהודי, ערב "מכבים", אליו באו אלפי יהודים שלא מחברי "השחר". ערב זה הפך למושג בקרקוב כולה. "השחר" היה גם אחד ממארגני העד-לא-ידע המסורתית בחג הפורים.
בתחילה היה "השחר" ארגון אקדמאי כללי, בלי גוונים מפלגתיים. רק לאחר שבשנות העשרים הסתעפו החיים הפוליטיים בקרב היהודים בפולין, ובכלל זה בקרב יהודי קרקוב, בעיקר לגבי הדרך הנכונה והמהירה להשגת פתרון לבעיה היהודית, התפלגו הדעות, דבר שהביא לפילוג למספר מסגרות.. גם בקרב הציונים התרחבה קשת הדעות, בעיקר באשר לדרך הגשמת הרעיון הציוני, ובמחצית שנות העשרים חל פילוג גם בארגון "השחר". הרוב נשאר במחנה הציוני הכללי, במרכז, חלק הזדהה עם השמאל הציוני סוציאליסטי והקים את "גורדוניה" (האקדמאית), והחלק האחר הצטרף לאגף הימני והתארגן בקורפורציה "אמונה".
"איחוד" (Związek)
ארגון הנוער היהודי הסוציאליסטי "איחוד" היה בעל אוריינטציה לא-ציונית, וחבריו דגלו באידאולוגיה של ה"בונד" ושלל את הרעיון הציוני. הארגון הוקם עוד לפני מלחמת העולם הראשונה במטרה לקדם עקרונות סוציאליסטים יהודים.
יחד עם זאת, כשהיה צורך ביצירת חזית אחידה נגד התופעות האנטישמיות, שיתף "איחוד" פעולה עם הארגונים הציוניים, וסייע מעשית במאבק על זכויות היהודים באוניברסיטה.
"חיים" (Życie)
ארגון לא ציוני בעל אורינטציה קומוניסטית מובהקת, ובשל כך הוכרז על ידי השלטונות כבלתי חוקי. בארגון זה, שהשפעתו בקרב הסטודנטים היהודיים היתה קטנה, היו גם כמה סטודנטים פולניים.
"חובבי גלגלים" (Koła Miłośników Krajoznawstwa)
אגודת סטודנטים יהודים חובבי סיורים, שערך פעילויות רבות ומגוונות כולל סיורים מודרכים, תערוכות צילום, והרצאות.
הארגון הוקם במרס 1926 ומספר חבריו בשנת 1934 עמד על 96, בשנת 1937 ירד מספר החברים והיה 38 בלבד.
"חרות" (Chejruth)
אגודה סטודנטים צעירים יהודים סוציאליסטים באוניברסיטה היגלונית, שעקרונותיה מתבססים על סולידריות בינלאומית של הפרולטריון. בארגון היו כ-30 חברים ועמדותיהם היו אופוזיציוניות ל"השחר" ול"האיחוד".
"לבנון"
עד שלהי המאה ה-19 היתה רק התארגנות מעטה של אקדמאים יהודים בקרקוב ובסביבתה, בעיקר במסגרת של סטודנטים יהודיים "לבנון". האגודה גדלה תוך זמן קצר, ואף החלה בפעילות עניפה והסברה עיונית בקרב הסטודנטים ובקרב הציבור היהודי בעיר, אך היא לא האריכה ימים, בעיקר בשל חילוקי דעות פנימיים. נסיונות אחרים לגבש את האינטליגנציה היהודית בגוף ארגוני, ביניהם פניה של יהודי העיר טרנוב, בהם רופאים ועורכי-דין, על מנהיגי היהודות בקרקוב שיעדדו הקמת ארגון סטונדטים, לא צלחו.
הסטודנטים היהודים שלמדו באוניברסיטה היגאלונית לא גילו זיקה לעסקנות ציבורית, בעיקר בשל ההתבולות היהודית החזקה, הפחד מגילויי אנטישמיות וכן אדישותה של האינטליגנציה היהודית לבעיות הפוליטיות. יחד עם זאת מספר סטונדטים כתבו ופרסמו מאמרים בנושאים פוליטיים. אלה היו מאורגנים במפלגה הסוציאליסטית הפולנית (ה-PPS) וכונו "אדומים". הסטודנטים היהודים המתבוללים, שלא נטלו חלק בחיים הפוליטיים, כונו "לבנים".
להקמתם של ארגוני הסטודנטים האקדמאיים היהודיים הראשונים בקרקוב, בסוף המאה ה-19, היה רקע רעיוני ציוני מובהק. בשנים אלו הגיע לשפל גל ההתבוללות בעיר, גל אשר נשבר עקב יחסו השלילי של רוב הציבור הפולני גם למתבוללים הקיצניים. הרעיון הציוני של תחיה לאומית של העם היהודי בארץ ישראל החל להוות מוקד משיכה עבור האינטלגנציה היהודית בעיר, ובפרט עבור הסטודנטים שלמדו באוניברסיטה היאגלונית.
"מוריה"
אגודת אקדמאים דתיים"מוריה" נוסדה ב-1931 בקרקוב על ידי סטודנטים יהודים דתיים באוניברסיטה היאגלונית בקרקוב נוסדה בשנת 1931. האגודה היתה בעלת אופי חינוכי, וחבריה נהגו להעביר סמינרים תלמודיים ופילוסופיים וארגנו הרצאות בנושאי תלמוד ותנ"ך. מקום המפגש היה במקום מושבו של ועד הקהילה, ברחוב סקבינסקה 2, ובשנת 1934 היו בה 24 חברים.
"צעירים" (Jüngste)
איגוד נוער האקדמי היהודי שהיה קשור לזרם המרכזי הסוציאליסטי, הוקם ביולי 1927 והתפרק מספר חודשים מאוחר יותר.
"שיתוף פעולה" (Współpraca)
ארגון צעירים אקדמאים יהודים בעל אורינטציה חינוכית ותפיסה לאומית פולנית, שפעל בשנים 1936-1939. בארגון היו חברים כל שנה כ-20 איש.
ארגונים אחרים
בעיר פעלו גם "זידנוצ'ניה" של המתבוללים, "אחדות" של "פועלי ציון", הקורפורציה של הציונים הכלליים "קדימה", שפרט לצד הרעיוני-פוליטי, דמתה ל"אמונה", וארגון א-פוליטי של "חובשים יהודים" לעזרה עצמית ובו כ-60 חברים.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה בא גם הקץ על ארגוני הסטודנטים היהודיים בעיר, ארגונים שאחדים מהם, ובעיקר "השחר" רשמו דף מפואר בהיסטוריה של קהילת יהודי קרקוב.
למידע נוסף http://www.archiwum.uj.edu.pl/wystawazydowska/organ.htm