התיאטרון היהודי בקרקוב

הרעיון להקים תיאטרון יהודי בקז'ימייז' קרקוב עלה כבר בשנת 1887, אך רק בשנת 1908 נמצא לו משכן מתאים. ביוזמתם של פרדינד לייבינג ויהושע איגנץ אוברלנדר הוקצה למטרה זו אולם בבנין ברחוב בוחנסקה 7 (אז נקרא רחוב פוסטה = ריק), ובמקום החלה פעילות בימתית, אם כי רק בשנת 1910 הושג אישור השלטונות לפעילות תאטרלית.

באותה עת לא היה עוד תיאטרון יהודי בפולין, אמנם נעשו נסיונות אחדים בווילנה ובוורשה, אך ללא הצלחה רבה. גם בקרקוב ההתחלה לא היתה קלה, וזאת בשל התעניינות מועטה בלבד של צופים פוטנציאליים בהצגות של תיאטרון יהודי, ולמרות זאת על הבמה ברחוב בוחנסקה הועלו הצגות שאורגנו על ידי אננה ברוך-מלצר אשר רתמה גם את ברנרד הרט. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נקטעה הפעילות, והיא חודשה רק לאחר סיום המלחמה, אך הפעילות היתה מצומצמת בלבד. באותה תקופה התארחו בתיאטרון להקות מערים אחרות, וגולת הכותרת היתה ההצגה "דיבוק" של ש. א-נסקי אשר הועלתה בשנת 1921.

שני עסקני תרבות, אברהם זיינפלד וד"ר משה קנפר, הגו ויזמו פתיחת תיאטרון קבוע, וליוזמתם הצטרפו נוספים. בדצמבר 1923 הוקם ועד פעולה, שחבריו היו: הלפרן, ש. פרוינד (שהיה היו"ר הראשון), ד"ר לן פיינר (סגן יו"ר), שלמה וולנר, ד"ר וילהלם אלכסנדרוביץ, מ. פישר, המהנדס רוזמרין, פאנצר, גרינברג, ס. פישגרונד, הניג, אברהם זיינפלד וד"ר מ. קנפר (יו"ר המועצה האמנותית). שותפים קרובים לעבודה עם הוועד היו: המשורר מרדכי גבירטיג והמשורר בער הורוביץ ומשה ולדמן. חברי הוועד תרמו סכומים שבין 50 עד 300 זהובים לקופת התיאטרון, והחלו גם בפעולות תעמולה ענפה ומגבית כספית.

יונס (יונה) טורקוב מונה למנהל התיאטרון והכוחות האמנותיים היו בוגרי בתי הספר לבמאות ותיאטרון. מוורשה באו דינה בלומנפלד ומרים רוזן, שתיהן בוגרות בתי ספר פולניים גבוהים לתיאטרון ובמאות בוורשה, וכן דוד שפרמן, חיים ניסנצווי וחיים ברקש. מקרקוב התקבלו: רחל הולצר, הנקה רקובר-לזר, רוזה וולנר, מרים אורנשטיין-אייזן וליאון הרבסט סטוב. כל אלה גמרו בתי ספר פולניים גבוהים לתיאטרון בקרקוב, ועשו את צעדיהם הראשונים על קרשי הבימה היהודית בתיאטרון היהודי בקרקוב. כמו כן התקבל גם יוסף אורנשטין, תלמיד הסטודיו לתיאטרון של ד"ר לייב לנדוי בפשמישל, המשורר הצעיר יוליוס ויטקובר (וויט), ובנימין רסלר – סופר ודרמטורג. שניהם הופיעו בתיאטרון כשחקנים. התקבלו גם זיגמונט בדר, מ. מסינגר, מ. זילבר ומ. וולמוט. את התפאורות ציירו מ. וולדמן, א. צ'איא וה. ובר.התיאטרון בבוכנסקה 7

ב-13 באוקטובר 1926 הועלתה ההצגה הראשונה – ה"דוכס" מאת אלתר קציזנה, בבימויו של יונס טורקוב. ב-1927 הועלו הבכורות של ההצגות "טוביה החולב" לשלום עליכם ו"דניאל" ו"שופטים" לויספינסקי בתרגום ליידיש של דניאל לייבל. בשנים שאחר כך הועלו הצגות של מחזאים יהודיים ואחרים שתורגמו ליידיש וביניהם: "פריזיה" למנדלי מוכר ספרים, "הינקמן" (הנכה) לארנסט טלר, "טוביה החולב" לשלום עליכם, "אור וצל" לבנימין רסלר, "מושקלה חזיר" לי.ד. ברקוביץ', "שופטים" ו-"דניאל" ל-ויספינסקי, "משחר ועד חצות" לגייאורג קיינר, "הגיטו החדש" למ. נורדאו, "מוטקה גנב" לשלום אש, "אוצר" לדוד פינסקי, "וולפונה" לבן ג'ונסון בעיבודו של סטפן צוויג וכן שלוש הצגות מוסיקליות. גם אידה קמינסקה מורשה הופיעה כאן.

בעונת התיאטרון הראשונה הועלו 124 הצגות, בהן ביקרו למעלה מ-40 אלף צופים. נוצר מגע חם והדוק בין האמנים היהודיים ובין עולמו התאטרוני של קרקוב.

"התיאטרון היהודי" בקרקוב רכש לו עמדה ציבורית נכבדת. העתונות הלא יהודית הרימה על נס את התיאטרון היהודי בקרקוב, והעמידה אותו כדוגמה ומופת לתאטראות ובמות אחרות. בישיבתה של מועצת העיר שהתקיימה ב-12 באפריל 1927 הציע חבר המועצה, ד"ר שרייבר, לתמוך תמיכה חמרית בתיאטרון היהודי בגלל רמתו האמנותית הגבוהה. ההצעה התקבלה פה אחד. היה זה המקרה הראשון בתולדות פולין שתיאטרון יהודי קבל תמיכה ניכרת מידי הנהלת עיר פולנית.

"בקרקוב היו מתלוצצים ואומרים: אם כתוב שההצגה מתחילה בשעה 19:00 אז אפשר להגיע לתיאטרון בשעה 20:00. אין סיכוי שהיא תתחיל לפני 21:00".
.