ספריות וחדרי קריאה בקרקוב היהודית

לרשות האוכלוסיה שוחרת התרבות ולרשות המעונינים להרחיב את השכלתם, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, עמדו ספריות וחדרי הקריאה העירוניים, אך רוב תושביה היהודים של העיר העדיפו את הספריות וחדרי הקריאה שאורגנו על ידי ארגונים יהודיים, ורובם ככולם פעלו בקז'ימייז'. רוב חדרי הקריאה היו קטנים, רובם מזוהים עם מפלגות פוליטיות, וחלקם נתמכו על ידי הקהילה.

מתוך רישומי המשטרה, לה דווח על מספר החברים המשתתפים בפעילויות השונות, אפשר ללמוד על קיומם של הספריות וחדרי הקריאה הבאים:

במבנה שבו שכנו משרדי הקהילה, ברחוב קרקובסקה 41 פינת רחוב סקבינסקה 2 שכנה ספריית "עזרא" שהוקמה עוד ב-1899, על ידי קבוצה של "מתקדמים" כגון לאון הורוביץ, הרמן הירש ואוזיאש טהון. הספרייה נתמכה על ידי הקהילה, ראש הקהילה היהודית, רפאל לנדאו, היה חבר מועצת המנהלים של חדר הקריאה, והיו לה כ-200 חברים. במהלך מלחמת העולם הראשונה שימש המקום לאחסון תפוחי אדמה.

חדר הקריאה Czytelnia Ludowa Jednosć – Unity  התקיים בשנים 1938-1926, ואף הוא שכן בקז'ימייז'.  מרישומי המשטרה עולה כי כל 220 חבריו היו חברים ב"פועלי ציון שמאל" – ארגון בעל אורינטיציה סוציאליסטית ציונית.

חדר הקריאה על שם י.ל.פרץ, שהתקיים בשנים 1939-1928, שרת בעיקר את קהל חובבי היידיש והתרבות האידית,. עם הקמתו מנה המקום כ-110 חברים, ומספרם גדל עד לכ-400. בתחילה שכן חדר הקריאה ברחוב מיודובה, ואחר כך עבר לרחוב דיטלה. הגזברית חדר הקריאה שימשה גב' סטפניה שנקר. במקום היו 3,370 ספרים, מהם 1,805 ספרים ביידיש (54%), 1,046 ספרים בפולנית (31%) ו-300 בגרמנית. החברים בחדר הקריאה היו מזוהים פוליטית עם פועלי ציון שמאל, המקום נחשד על ידי המשטרה בנטיות קומוניסיטיות.

אחד מחדרי הקריאה החשובים ביותר היה Czytelnia Towarzyska  (=חדר קריאה חברתי) בככר השוק הראשי, בין רחוב פלוריאנסקה לסלבקובסקה, בקומה הראשונה של בית מספר 39. למרות שהיה זה מוסד יהודי הרי הוא לא ייחד עמו ליהודים בלבד, ואת המקום פקדו גם תושבים לא יהודיים. היה זה אחד המוסדות החשובים ביותר לאינטלגנציה היהודית והפולנית, לכאן היו מגיעים עתונים מכל רחבי פולין ומארצות חו"ל, כאן היו נפגשים למשחקי שח וברידג', במקום התקיימו שיעורי אנגלית, אספרנטו, צרפתית ואיטלקית . ב-1913 הגיע מספר החברים ללמעלה מ-300 ביניהם אדולף גרוס, הנריקה פרומוביץ-סטולר, פאול טאובנשלנג, משפחות לנדאו ומשפחת טיילס. עשר שנים מאוחר יותר הגיע מספר החברים ל-864 חברים, ובמהלך העשור נערכו 1,700 הרצאות וערבי קריאה. בשנת 1924-25 קיבל הארגון סיבסוד מעירית קרקוב, ובכסף זה רכש המועדון את הציוד החדיש ביותר – מקרן תמונות להצגה בעת ההרצאות.

חדר הקריאה תמך גם בקברט Bury Melonik שנודע בשל ה- Szmonces ("שמונצס") – בדיחות לשוניות המבוססות על שליטה בשפה הפולנית. היה זה סגנון כתיבה מקובל גם בקברטים של ורשה ולבוב (גם יוליאן טובים כתב "שמונצס"). הקברט היה ליורשו המוצלח של ה-Zielony Balonik ("הבלון הקטן הירוק") שפעל בשנים 1912-1905 בקפה Jana Michalika  ברחוב פלוריאנסקה.

אגודות סטודנטים באוניברסיטה היגלונית ניהלו, אף הם ספריות לחבריהם, כך למשל הייתה ספריה לאגודת הסטודנטים היהודיים "אוגנייסקו" ולאיחוד הנוער האקדמאי הצעיר "גורדוניה".

שרה שנירר, מייסדת "בית יעקב", הקימה אף היא ספריה עבור בנות אורתודוכסיות יהודיות.

גם בגטו ובפלשוב ניסו היהודים לשמר ספריות לטובת קהל הקוראים, ואחרי המלחמה, יהודים שחזרו לקרקוב, הקימו ספריה לחבריהם.