מועדון "מכבי" קרקוב נבט באותו האקלים המיוחד ששרר בתחילת המאה העשרים בקרב קומץ צעירים יהודים בעיר, רובם סטודנטים באוניברסיטה ותלמידים בבתי-הספר התיכוניים. להיווצרותו של אקלים זה הביאו, כאמור, התמורות שחלו באירופה במאה הקודמת, ובעיקר ההתעניינות המחודשת בספורט, קריאותיהם של הרצל ושל נורדאו להתחדשות הגופנית של העם היהודי, וכן יחסם הבלתי-אוהד של רוב הספורטאים הפולנים בעיר כלפי הספורטאים היהודים.
הנסיבות הספציפיות להקמתה של "מכבי" לא היו מן השכיחות: הדבר קרה לקראת תום ויכוח סוער בנושא הפעילות הגופנית, שניטש בארגון הסטודנטים היהודים בעיר "פשדס'וויט-השחר". עת עמדה להתקבל ההצעה להסתפק בהתעמלות באולם סגור, ערער על כך הסטודנט הנריך לזר. הוא הצביע על הצורך החיוני להגשים את קריאותיהם של הרצל ושל נורדאו וטען, כי הרגנרציה הפיסית של הצעירים היהודים לא תושג ע"י התעמלות בלבד, שפירושה פעילותם של מעטים, אלא באמצעות פעילות ספורטיבית עממית המונית מאורגנת, שיכולה להתבצע רק בשדה הפתוח ובמגרשי הספורט. כשהרוב המכריע הגדיר את הצעתו כבלתי ריאלית והצביע נגדה, קם ה. לזר והכריז, שהוא עצמו יגשים את דבריו בכוחו שלו. ואכן, מאותו היום החל בארגונה של קבוצת כדורגל, קבוצה שממנה התפתח מועדון הספורט "מכבי" קרקוב.
ה. לזר שדגל בפעילות ספורטיבית לשם הנאה מעצם הפעילות (גם בהשפעת האידיאל הקלאסי של "הטוב והיפה" – "קאלוס קאגטוס" ביוונית), הציב לעצמו מספר משימות חברתיות-לאומיות: פופולאריזציה של הספורט ברחוב היהודי, בעיקר בקרב הדור הצעיר; חינוך הצעירים לתחושת גאווה וכבוד לאומי ברוח האידיאלים של המכבים העתיקים, וזאת תוך שאיפה לאמנציפציה של העם היהודי ולהגשמה של רעיון התחייה הלאומית; מאבק לשם השגת זכויות שוות לצעירים אלה להתמודדות ספורטיבית חובבנית מכובדת. כל אלה היו גם לעקרונותיה ומשימותיה העיקריות של "מכבי".
קבוצת הכדורגל הראשונה של "מכבי" גובשה בעיקר מהתלמידים היהודים ששיחקו כדורגל במסגרת הקבוצות של בתי-הספר התיכוניים הממלכתיים שבעיר, ובפרט מאלה שבקבוצת "רוז'ובי" ("הורודים") של תיכון ה', מנערים ששיחקו ב"שמאצ'יאנקה" (כדור עשוי סמרטוטים) בשטח ליד הכנסיה "נא סקאלצה" שבתחומי הרובע היהודי, וכן מ"כדורגלנים" מ"שדה בירנבאום", שבקרבת ארמון מלכי פולין העתיק וואוול, הסמוך לרבוע. רוב רובם של נערים אלה היו בני 17-15. הקבוצה פעלה עוד לפני שנרשם המועדון באופן רשמי – כי חמישה-עשר חבריה היו לפי החוק צעירים מכדי לחתום על המסמכים הקשורים בלגאליזציה של המועדון. רק לאחר שהסכים עוה"ד ד"ר איגנאצי מאהלר לקבל פורמאלית את כס הנשיאות של המועדון, נוסדה "מכבי" רשמית ב- 21.7.1909.
כעבור זמן לא רב העזו הצעירים לצאת הרחק אל מחוץ לרובע היהודי ולשחק באותו שטח רחב-ידיים במערבה של העיר, שנקרא "בלוניא", ולבסוף גם בפארק הספורט ע"ש ד"ר יורדן, הסמוך ל"בלוניא", מקום שם התרכזה הפעילות הספורטיבית של הנוער הפולני. בו בזמן, עשו ראשוני "מכבי" מאמץ תעמולתי כפול: הם ניסו למשוך אל שורותיהם את הנוער היהודי המתבולל (כי התבוללות עדיין היתה בין המאפיינים של רוב היהודים שלמדו באוניברסיטה ובבתי-הספר התיכוניים בעיר) ו"לקנות את נפשותיהם" של האברכים, שראו אותם בועטים בהתלהבות ב"שמאצ'יאנקה" במגרשים ריקים ואף ליד ה"חדרים". והמכבים רשמו הצלחות בשתי הזירות.
הופעות ראשוני "מכבי" ב"בלוניא" – והם הופיעו שם בתלבושתם הסמלית, תכלת-לבן (בניגוד בולט לצבעי לבן-אדום, הלאומיים, של הקבוצות הפולניות "קרקוביה" ו"ויסלה") – היו מלוות במאבק נגד דעות קדומות של רוב רובו של הציבור היהודי שלעג להם על כי שיחקו בכדור ורגז עליהם ששיחקו בשבת, וכן בגילויי שנאה פראית מצד הגויים, שלעתים אף יידו אבנים בספורטאי "מכבי".
בראשית לא היה נגד מי לשחק – כי הקבוצות הפולניות, שהתייחסו בזילזול כלפי היהודים, סירבו להתייצב מול המכבים – אך עם הזמן נמצאו גם "פרטנרים" למשחק, ו"מכבי" החלה לצעוד קדימה: לאחר שהורשו הספורטאים שלה להשתמש במגרש "גרונוולד", שהוקם ב- 1910 ב"בלוניא" לרגל הכינוס הארצי של "סוקול" הפולני, החלו הם לארגן מסגרות נוספות של ענפי ספורט, ובעיקר את הסקציה של האתלטיקה-הקלה. במשך שנתיים לערך גדל מספר חברי "מכבי" מ- 38, שהיו רשומים בעת ייסודה הרשמי, ל- 128 – ועוד לפני מלחמת העולם הראשונה הושגו הישגים נאים, בפרט בכדורגל (למשל, במשחקים נגד "פוגון" מלבוב, נגד "חשמונאים" מלבוב, נגד "הכוח" מוינה, נגד "ל.ק.ס." מלודז') וכן באתלטיקה-הקלה. הודות להתקדמות זו רכשה אז "מכבי" את "זכויות האזרחות שלה בספורט". ברם, מלחמת העולם הראשונה הפסיקה את כל פעילויותיה.
להישגיה של "מכבי" היתה אז משמעות מיוחדת: בתקופה זו, לא עמדו לרשות המכבים שום אמצעים כספיים מלבד העצמאיים, ואלו היו מצומצמים מאוד. רובם התפרנסו, למדו ועסקו בספורט בעת ובעונה אחת; התפרנסו ביום, למדו בלילה, והתאמנו, בדרך כלל, בשעות הבוקר המוקדמות. על סיוע מהבית לא חשבו כלל; במרבית המקרים התנגדו הוריהם לפעילותם הספורטיבית, לעתים אף נמרצות, וגם אילו רצו לסייע, נבצר הדבר מהם בשל מצבם הכלכלי. רק התלהבותם הגדולה, מסירותם והתמדתם של המכבים אפשרו להם להתגבר על הקשיים הכספיים בשנים אלו. הם פתרו חלקית את הבעיה באמצעות מבצעי איסוף כספים ברחובות העיר ובנשפי-ריקודים, שנוהלו ע"י נשות המכבים, והלה שנברג בראשם, ואשר תרמו לא מעט גם מבחינת התעמולה.
לאחר המלחמה, בשנותיה הראשונות של פולין העצמאית, השתנה לטובה יחסם של המוסדות העירוניים כלפי "מכבי" – ולבסוף, בשנת 1919, קיבל המועדון שטח להקמת מגרש ספורט. השטח היה לא הרחק ממרכז הרובע היהודי (ברח' קולטק), בקרבת הנהר ויסלה, ועד אז שימש כמקום ריכוז אשפה. בעמל רב, אך תוך התלהבות והתרוממות רוח, הוכן המגרש למשחקי כדורגל ולמקצועות שונים באתלטיקה הקלה – הוכשר והוכן בידי המכבים.
עתה, כשנוצר הבסיס, החלה "מכבי" להתרחב ולהתפתח בצורה מרשימה: החלו להתארגן סקציות בענפי ספורט נוספים, של גברים ושל נשים, והושגו יותר ויותר הישגים ספורטיביים, הן ע"י הספורטאים והן ע"י הספורטאיות – כשעצם השתתפותן הפעילה של נשים, אז תופעה בלתי שכיחה, היתה דוגמה לצעירות ולמועדוני ספורט יהודיים אחרים בפולין. במקביל נמשכה קליטתם והכשרתם של נערים ונערות, ה"קאדרים של יוניורים", עתידה של "מכבי" – תהליך, שהיווה אחד מצווי היסוד של הארגון שבו שמו ראשוני "מכבי", מלכתחילה, דגש חזק ביותר. עתה, נוצר גם, בהדרגה, יחס-גומלין בין הישגיה של "מכבי" לבין מספר המצטרפים לשורותיה – והיא המשיכה לגדול ולהתפתח מדי חודש בחודש.
ואכן הושגו בשנים אלו, שנותיה הראשונות של תקופת הזוהר של "מכבי", הישגים רבים, בעיקר בכדורגל, שהיה אז ענף הספורט המוביל ובעל היוקרה: למשל, בשנים 1919-1923 זכו כדורגלני "מכבי" בניצחונות גדולים על מספר קבוצות הצמרת הפולנית, על "פוגון" ועל "צ'ארני" מלבוב, על "פולוניה" מווארשה, על "קרקוביה" ועל "וויסלה" מקרקוב, וכן על קבוצות זרות חזקות כגון "אוניון" מז'שקוב (צ'כוסלבוקיה) ו"מכבי" מברנו; כמו כן, הם לא רק שיחקו עם קבוצות בעלות שם ורמה בין-לאומית, דוגמת "סלאוויה" מפראג, "אדמירה" מוינה ו"אויפשט" מבודפשט, אלא, לעיתים, כשווים בשווים. יחד עם זאת, היו גם כישלונות באותה תקופה – כמו שזה קורה בספורט.
באותן השנים, הפכה "מכבי" לגורם בעל השפעה בכמה מישורים אחרים: היא השפיעה במישרין על התארגנותן ופעילותן של מספר מסגרות-ספורט גדולות וחשובות. למשל, הנהלת "מכבי" היתה ממייסדיה של ההתאחדות הפולנית לכדורגל בפולין העצמאית – ה"פ.ז.פ.נ." (1919), וממייסדי ההסתדרות העולמית של "מכבי" ("ועלטפרבאנד מכבי"), שהוקם בקארלסבאד בצ'כוסלובקיה (1921). מרכיבה של נבחרת הכדורגל הפולנית מטעם ה"פ.ז.פ.נ." היה י. בילליג, סגן-נשיא "מכבי" דאז; וויקטור כוצ'נר, ממקימי ענף האופניים והאופנועים ב"מכבי", שימש כ"קאפטן" של ההתאחדות הפולנית של רוכבי האופניים, ה"ז.פ.ט.ק.".
ברם, מאבקם של המכבים לא היה קל גם עתה. לא פעם עדיין נתקלו בעויינותם הן של היהודים הדתיים, והן של המוסדות והארגונים הספורטיביים הפולניים. היו מקרים שיהודים דתיים יידו בהם אבנים, והיו ארגונים פולניים ארציים, שכלל לא היו מוכנים לקבלם למסגרתם (את השייטים, למשל); לעתים לא רחוקות התיחסו אליהם הספורטאים הפולנים באופן בלתי-ספורטיבי, והעיתונים הפולניים בצורה לא-אוביקטיבית. יתר על כן, ספורטאי "מכבי" היו צריכים לפעמים להתמודד יותר נגד השופטים הפולנים העוינים מאשר נגד מתחריהם הפולנים, והיו גם מספר שופטים יהודים, שמתוך שאיפתם להפגין "אוביקטיביות", שפטו באופן חד-צדדי, לרעתה של "מכבי".
אך, הקשיים רק יצרו אתגר למאמצים נוספים – ובשנת 1929, בשיא תקופת הזוהר שלה, יכלה "מכבי" להתגאות במספר שלוחות בערי השדה ובמקומות כמו זאקופאנה, נובי-טארג, צ'ארני-דונאייץ, קריניצה, ראבקה ונובי-סונץ', וכן ביותר מעשרים ענפי ספורט ("סקציות"): כדורגל, כדור-יד, כדור-עף וכדור-סל; אתלטיקה-קלה; התעמלות; הוקיי על הקרח; החלקה על הקרח; סקי; מזחלות; אגרוף; היאבקות; סייף; טניס; טניס שולחן; שייט (גם בסירות קיאק); שחייה; כדור-מים; טוריסטיקה וטפוס הרים; אופניים ואופנועים; מכוניות (סיורים, מרוצים); רכיבה על סוסים; קליעה; שחמט.
בדומה לענף הכדורגל, שיוקרתו נחלשה והלכה בשנים 1924-1929, היתה לכל אחת מהסקציות האלה היסטוריה משלה, לרובן הישגים נאים, ולכמה מהן גם הצלחות מזהירות. וההישגים היו רבים (כל הישג סיפור בפני עצמו), רבים כל כך, שלא נוכל כאן אלא למנותם באזכור קצר, ורק את הבולטים שבהם: למשל, באתלטיקה-הקלה זכתה האצנית הנודעת מרילה פרייוואלד, כוכבה המבריק ביותר של "מכבי", מספר פעמים באליפות פולין ב- 4 מקצועות (ריצות 60 מ', 100 מ', 200 מ', וכן בקפיצה לרוחק); היא זכתה במקום השלישי באליפות אירופה בדרזדן (גרמניה) בריצה 80 מ' משוכות, רצה במירוץ שליחים של 4X100 מטר עם שיאנית העולם וואלאס'יביצ'ובנה המפורסמת, וייצגה את פולין 15 פעמים בתחרויות בין-לאומיות; אצניות "מכבי", פרייוואלד, מצנדורף, גוטליב, גלזנר ודויטש, זכו פעמים מספר באליפות פולין במרוצי-שליחים 4X80 ו-4X100 מטרים, וספורטאיות "מכבי" זכו באליפות המחוז לנשים ובמקום הראשון בתחרויות לכבוד המרשל י. פילסודסקי.
ובסקציות האחרות: קבוצת הכדור-מים, בהרכב י. פורנסקי, האחים יוליאן וזיגמונט ריטרמן, האחים ויקטור ואדולף זולדינגר וא. שנפלד, זכתה באליפות פולין שמונה פעמים (החל משנת 1925) – כשארבעה משחקניה מופיעים בנבחרת פולין; א. שנפלד זכה באליפות פולין מספר פעמים, במשחה 200 מטר בסגנון חזה (1923), בקפיצות ממגדל (1925) ובמשחה 100 מ' בסגנון גב (1925-1928), ושחייני "מכבי" זכו באליפות המחוז בשנת 1930, לפני שחייני "קרקוביה" הטובים; כמו כן, רביעיית השייטים של "מכבי" ניצחה בתחרויות לא רשמיות, את אלופת פולין דאז "סוקול"; גולש הסקי המפורסם, מיקנברון, היה אלוף פולין הראשון (ועד שלהי שנות ה- 20) בגלישה במורד ו"סלאלום" (מרוץ משולב), וכן זכה במספר תחרויות סקי חשובות אחרות; ארליך ומנדלבאום ניצחו באליפויות המחוז בסקי; א. שטיגליץ היה אלוף פולין במרוץ על הקרח למרחק של 10 ק"מ (1929), ומאז לא נוצח בשום מרוץ מסוג זה; אותו א. שטיגליץ, השיג את המקום הראשון במירוץ אופנועים בכביש במסגרת ה"גרנ' פרי של פולין" ב- 1931, זכה באליפות פולין במרוץ אופנועים במסלול-אספלט סגור (ווארשה, 1933), ומאז לא נוצח בשום מרוץ גם מסוג זה. כמו כן, אחד משלושת המאמנים הרשמיים של ההתאחדות הפולנית לסקי ("פ.ז.נ."), היה איש "מכבי", ט. כץ. ועוד דוגמה, כאשר ערך נשיא פולין דאז, הפרופ' אי. מוס'צ'יצקי, קבלת פנים לספורטאים המצטיינים ביותר במדינה, היו בין המוזמנים גם ספורטאי "מכבי" מקרקוב, האצנית הנודעת מ. פרייוואלד ושחקני קבוצת הכדור-מים י. ריטרמן, ו. זולדינגר וי. פורנסקי. 6
לסדרת הדוגמאות להישגיה של "מכבי" קרקוב יש, כמובן, להוסיף את הצלחותיה הגדולות של ספורטאיה במופעי-ספורט יהודיים: למשל, בשתי ה"מכביות" (הראשונה והשנייה) שנערכו בתל-אביב בשנים 1932 ו- 1935 (והיוו הזדמנות עבור מספר חברי "מכבי" להשאר בארץ); בתחרויות "מכבי" באירופה, שהתקיימו בפראג בשנת 1933 (לרגל הקונגרס הציוני ה- 18); ב"מכביית" חורף, בבאנסקה-ביסטריצה (צ'כוסלובקיה) בשנת 1930. ב"מכביה" הראשונה, בארץ, זכתה קבוצת הכדור-מים במקום הראשון; בשתי ה"מכביות" (בארץ) השיגה האצנית מ. פרייואלד שלוש מדליות זהב (בריצות 100 מ', 200 מ' ו- 80 מ' משוכות) – וב"מכביה" השנייה היא צוינה כספורטאית הטובה ביותר וזכתה במדליית הצטיינות; כמו כן, זכו ספורטאי הסקציה לאתלטיקה-הקלה באליפות מועדוני הספורט היהודיים בפולין, וכן, פעמיים, בגביע של העיתון "נובי דז'ינניק"; רביעייה של גולשי הסקי של "מכבי" זכתה במרוץ שליחים 4X10 ק"מ, שנערך בשנת 1935 במסגרת אליפות הסקי של התאחדות "מכבי" בפולין, אליפות שאורגנה ע"י "מכבי" קרקוב.
גם במישור הארגוני המשיכה "מכבי" קרקוב לגלות יזמה רבה: היא חזרה וארגנה מופעים בין-מועדוניים גדולים, כגון מרוץ האופניים במסלול קרקוב-זאקופאנה, ויזמה את כינוס-היסוד של המועדונים והאגודות היהודיות לספורט והתעמלות בפולין (1928), כינוס בו הוקם מוסד-העל החשוב, "המועצה היהודית לחינוך גופני בפולין". "מכבי" המשיכה גם להשתתף בצורה פעילה בעבודתן של התאחדויות הספורט הארציות כמו ה"פ.ז.פ.נ." (לכדורגל), ה"פ.ז.ל.א." (לאתלטיקה-הקלה), ה"פ.ז.נ." (לסקי), ה"ז.פ.ט.ק." (אופניים ואופנועים), וכן של התאחדויות הספורט של מחוז קרקוב, כמו ה"ק.או.ז.פ.נ." (לכדורגל).
ממאפייניה של "מכבי" קרקוב היה גם ההווי הספורטיבי המיוחד ששרר בה. הווי זה נבע לא רק מרבגוניותן של הסקציות הרבות והיקפן ההמוני של פעילויותיהם של אלפי חבריה של "מכבי", ספורטאים מתחרים וחובבים – אשר, כשלעצמן היו תופעה ללא אח ורע בין ארגוני הספורט היהודיים בפולין, וכנראה, בין ארגוני הספורט בפולין בכלל – אלא גם מריבוי אתרי הספורט השונים בהם נערכו פעילויות אלה. יתר על כן, כשם שנמשכו מאות רבות של ספורטאים וחובבי-ספורט למחנות-ספורט למיניהם, מחנות שאורגנו ע"י "מכבי" מדי שנה בשנה, בקיץ ובחורף, בכפרים ומקומות נופש הרריים, או לתחנת-מחסה המפוארת לסירות-שייט, שהוקמה בתחילת שנות ה- 30 על שפת נהר הוויסלה (ע"י גשר דמבניצקי) והפכה למרכז פעילות מרשימה בענף ספורט זה, או לשדה הקרח, שהוכן במגרשה של "מכבי" מדי חורף בחורף, ופעל עד שעות הלילה – כך נמשכו אלפי צופים-אוהדים לאירועים הספורטיביים שארגנה "מכבי" ב"ביתה", בקיץ ובחורף. ואירועים בין-לאומיים, כמו משחקי הוקיי על הקרח עם קבוצות מקנדה – אלופי-עולם דאז – וכמו מופעי החלקה אמנותית על הקרח בהשתתפותם של אלופי אירופה, הפכו לחוויות בלתי-שכיחות ותרמו רובד נוסף להווי הכללי (כי באותן השנים, עוד לא חלמו על טלוויזיה, ויומני הקולנוע היו עוד בראשיתם).
במגרשה של "מכבי" נערכו גם מפגשים, פסטיוואלים ונשפים עממיים של ארגונים ומוסדות יהודיים שונים, וכן אמונים ומשחקים של אגודות ספורט יהודיות קטנות; ועוד: רוב רובם של המבצעים הספורטיביים היהודיים בעיר, דוגמת ההופעה של האתלט והגיבור היהודי המפורסם ברייטבארט או טורניר השח-מט עם רובינשטיין הנודע, אורגנו או נתמכו ע"י "מכבי".
אין ספק, שמיקומו של מגרשה של "מכבי" וקרבתו ללבו של הרובע היהודי היוו גורם מסייע במשימתה לפופולאריזציה של הספורט בין היהודים בעיר. אך, אילו לא היה נוצר כאן שילוב מוצלח של מספר גורמים – ובעיקר גורמים כמו האידיאולוגיה של "מכבי", הישגיה הספורטיביים והארגוניים, ישום עקרונות החובבנות בספורט, וכן האווירה וההוויי המיוחד שקרנו ממנה – ספק אם יכלה "מכבי" לחולל את התמורות ברחוב היהודי בעיר שהיא הצליחה לחולל. "מכבי" הפכה עתה לתופעה לא רק בתחום הספורט, אלא גם במישור החברתי והציבורי – כי בשדות פעולותיה היא מילאה את תפקידו של "החלוץ בתחום הרגנרציה הפיסית של היהודים". אין פלא, לכן, שבמקביל לעליית יוקרתה הן בעיני הציבור היהודי והן בעיני הציבור הלא-יהודי, בקרקוב ומחוצה לה, התגברה גם תחושת ההזדהות והגאווה הלאומית בקרב אלפי יהודים, שהיוותה חלק בתהליך הרגנרציה הרוחנית של יהודים אלה.
יש שמעריכים נכונה את עצמתה האמיתית של תופעה כמו "מכבי" קרקוב עוד בעת קיומה, ויש שמגלים אותה אגב מבט היסטורי מתודי – אך יש כאלה שהיא מתגלה להם ממבזקי זיכרונות, שצצים ללא סדר, ללא זמן ואיכשהו "מסתדרים" לתבנית של משמעות. וכשלפנינו הבזקי תמונות כאלה, תמונות מפריצותיו והבקעותיו המבריקות של כדורגלן "מכבי" המזהיר חיים פישלר; מהצלותיו הקלאסיות של השוער אלזנר (אלזוהר); ממאבקם הקשוח, בהוקיי על הקרח, של התאומים החסונים ברונק וגוסטק ריטרמן; מתנועותיהם הקיצביות של השייטים היהודים העמלים נגד זרם הוויסלה; ממראם של שחקני כדור-מים היוצאים מהבריכה שרוטים עד זוב דם בציפורניהם של יריביהם הפולנים; מחיוכי הסיפוק של הספורטאיות החינניות הזוכות במירוץ, בקפיצות או משחק; ממעוף גלישתם המסחררת של גולשי הסקי השזופים; הבזקי תמונות מהבמות הגדושות צופים ורועשות ורועדות מהתרגשותם; מעשרות החלונות, שמסביב המגרש, המלאים יהודים, נשים וזקנים, העוקבים אחרי המשחק מרחוק; ממאות הנערים ה"רוכבים" על הגדרות (באין כסף בכיס לכרטיס ובאין עצים מסביב) – כולם שואגים משמחה עם כל הצלחה ומדוכדכים ומתאבלים שעות ארוכות על הפסדה של "מכבי"; מאמוניהם הראשונים של ה"יוניורים", בגיל העשרה, עדיין אלמונים; ממאמצם התמידי, הלא-נגלה, של חבורת עסקני הארגון, מוחה ולבה של "מכבי"; וכשלפננו תמונות אלה – שכולן קורנות בריאות ושמחת-חיים של שני דורות ספורטאים יהודים – "מסתדרת", איכשהו, במחשבתנו התבנית של משמעותה של "מכבי" לציבור היהודי בעיר.
בספר על "מכבי" היתה בוודאי מופיעה שורה ארוכה של שמות החברים שתרמו לעשייתה, לבנייתה של אותה משמעות. כאן מופיע רק חלק משורה זו. ברם, חלק זה לא יהיה "שלם" ומייצג אם לא נזכיר, בנוסף על ד"ר לזר, את העסקנים הבולטים ביותר (על פי רוב ספורטאים ותיקים), ובעיקר: אינג' י. ליליינטאל, ד"ר ה. קליינהנדלר, ב. הלפרן, ד"ר מ. קורנגולד ומ. שנברג.
רבים מחבר "מכבי" קרקוב לא נמנו עם שרידי תקופת מלחמת העולם השניה. מאלה ששרדו רובם עלו ארצה ותרמו לבניינה של המדינה. האחרים השתקעו בארצות שונות, אך גם הם חידשו את הקשרים עם חבריהם, והיו מהם שהשתתפו בכינוסים הגדולים שנערכו בתל-אביב לציון שנת ה- 50 ושנת ה- 60 לייסודה של "מכבי" – כינוסים בהם הדהדו הזיכרונות מעברה הספורטיבי המפואר ובהם היא קמה, לזמן מה, שוב לתחייה.
לזכר ארגונם האהוב ולזכר כל חבריהם שהלכו לעולמם, ובראשם מייסדה ונשיא הכבוד של "מכבי" קרקוב, נטעו החברים הנותרים חורשה במקום סמלי, על גבעה במודיעין ההיסטורית, והקימו שם מצבה בקרבת קברות המכבים הראשונים.
ל. סלומון, בתוך "היהודים בקרקוב: חייה וחורבנה של קהילה עתיקה"