רות קורנבלום-רוזנברגר שרדה את המלחמה ואחריה גמלה בליבה החלטה שאם תשאר בחיים היא נודרת נדר לספר על כל מה שעבר ועוד יעבור עליהם. הרי מוכרחים לדעת…
בספרה ”נדר“, בהוצאת מ“מורשת“ בית עדות ע“ש מרדכי אנילביץ וספרית פועלים, מספרת רות את סיפור חייה. היא נולדה בקרקוב בשנת 1923, בת יחידה להוריה אסתר ויעקב-דב. למדה בגימנסיה העברית והייתה פעילה בתנועת הנוער הציונית-חלוצית ”עקיבא“.
רות התנסתה במוראות שבגטו, פעלה במחתרת האנטי נאצית, וחוותה את הזוועות במחנה פלשוב, סקארז‘יסקו-קמיננה ולייפציג. השתתפה ב“צעדת המוות ושוחררה עם חברותיה על ידי חיילי הצבא האדום. הוריה וכמעט כל בני משפחתה הענפה נרצחו בשואה.
לאחר המלחמה חזרה לקרקוב, סייעה בהתארגנות הנוער היהודי, הצטרפה להכשרה חלוצית בגרמניה, ועלתה בשנת 1946 בעליה ב‘. בדרכה לארץ-ישראל נאסרה על ידי הבריטים ונכלאה במחנות בקפריסין, יחד עם בעלה אליעזר. בישראל התגוררה המשפחה בקרית טבעון.
על עטיפת הספר כותבת רות: ”אמי באה אלי בחלום, לבושה בשמלת פסים, כמו שלי, ואמרה לי: ”אל תדאגי, ילדה שלי, את תשארי בחיים ותספרי לכולם עלינו. אסור לשכוח!“