מפולנית: מרים עקביא, בהוצאת יד ושם תשס"ז ובסיוע ארגון יוצאי קרקוב בישראל.
תאדאוש פאנקייוויץ' Tadeusz Pankiewicz(1993-1908) פולני, היה בעל בית מרקחת בכיכר זגודי (היום "כיכר גיבורי הגטו") ברובע פודגוז'ה, בשטח הגטו. במשך שנתיים וחצי, מיום הקמת הגטו ועד לחיסולו הסופי במארס 1943, היה עד ראייה להתרחשויות בתוך הגטו – הגזרות, מעשי ההתעללות ביהודים והגירושים. בית-המרקחת שלו שימש נקודת מפגש בין שני העולמות: האוכלוסיה היהודית הכלואה בין החומות והאוכלוסייה הלא-יהודית שהמשיכה להתגורר בעיר.
בספר, המבוסס על היומן שכתב, מביא הרוקח תיאור מפורט, מתוך זווית-ראייה מיוחדת, של חיי היום-יום בגטו, הסבל והעמידה של היהודים. המחבר מתאר גם את התנהגותם ומעלליהם של הגרמנים שפעלו בגטו.
תדאוש פאנקייוויץ' נולד בסמבורזה שבפולין, כבנו של רוקח, ולמד רוקחות באוניברסיטה היגלונית בקרקוב. בשנת 1933 הועברו לידיו הבעלות והניהול של בית המרקחת של אביו, שהוקם עוד בשנת 1910 בכיכר זגודי. לקוחותיו, עד המלחמה, היו פולנים ויהודים כאחד.
במרץ 1941, תחת שלטון הכיבוש הנאצי, הוכרז רובע פודגורזה כגטו היהודי של קרקוב. לפאנקייוויץ' הוצע, כמו לכל יתר בעלי העסקים הפולניים ברובע שהפך לגטו, ובכללם ארבעה בתי מרקחת, לקבל חנות חליפית באזור הארי של העיר. פאנקייוויץ' היה היחיד שסירב להצעה והעדיף להישאר במקומו.
פאנקייוויץ' קיבל אישור להמשיך לפעול במקום, ואף להתגורר באותו בניין, ועובדות בית המרקחת קיבלו רישיונות מעבר, שאיפשרו את המשך עבודתן במקום. הרוקח ועוזרותיו השתדלו לעזור להציל את חיי היהודים באמצעים שעמדו לרשותם, והיה הפולני היחיד שנותר לעבוד ולחיות בתוך גטו קרקוב עד לחיסולו. מבית המרקחת חזה פאנקייוויץ' בפשעים שביצעו הגרמנים באוכלוסייה היהודית בגטו, ותיעד מעשים אלו ביומנו, שלימים ראה אור בספר בפולנית שתורגם גם לעברית.
בית המרקחת שימש כנקודת חלוקה של חומר מחתרתי ותעודות מזוייפות, כן שימש בית המרקחת מקום לחלוקת תרופות, מזון, תכשירים כגון צבע לשער ששימש לצביעת זקנים לבנים ושער כהה, ועוד.
בפברואר 1983 הוענק לפאנקייוויץ' תואר חסיד אומות עולם מטעם יד ושם על פועלו שהיה כרוך בסכנת מוות, ועץ ניטע על שמו בשדרת חסידי אומות העולם. באפריל אותה שנה נפתח בקרקוב, במקום שבו שכן בית המרקחת, מוזיאון שפעיל גם היום.