פלשוב (בפולנית Płaszów) היה מחנה ריכוז בפרברה הדרומי של קרקוב, שפעל כמחנה עבודה החל מקיץ 1942, וב-10 בינואר 1944 הוסב למחנה ריכוז.
המחנה נבנה בקיץ 1942 על ידי עובדי כפייה פולנים ויועד לכליאתם של אסירים "כשירים לעבודה" מגטו קרקוב הסמוך. המחנה הוקם על שטחם של שני בתי קברות יהודיים – בית הקברות של קהילת יהודי פודגוז'ה ברחוב ירוזולימסקה ובית הקברות "החדש" של קהילת יהודי קרקוב ברחוב אברהמה – על אדמות הקהילה היהודית וכן על אדמות פרטיות, שהתושבים הפולנים גורשו מהן. המחנה הורחב מפעם לפעם, ושטחו המירבי, בשנת 1944, הגיע לכ-800 דונם.
המחנה הוקף גדר תיל כפולה, מחושמלת תמיד, באורך ארבעה קילומטרים, והיה מחולק למספר חלקים: מגורי הגרמנים, בתי-מלאכה לייצור, והמחנה גופו – מחולק לנשים ולגברים, לפולנים וליהודים.
ב-13-14 במרס 1943 עם חיסול גטו קרקוב, גורשו רוב תושביו היהודים לבלז'ץ, כ-2,000 יהודים נרצחו ברחובות העיר, ונטמנו בקבר-אחים בפלשוב, והשאר, כ-8,000 נפש, גורשו למחנה בפלשוב.
בתחילת יולי 1943 הוקם במחנה פלשוב מחנה נפרד לפולנים, ואליו הובאו פולנים שנאשמו בעבירות מינהליות-משמעתיות או שנאשמו בעבירות פוליטיות. בחלק הפולני נכלאו גם כמה עשרות משפחות צוענים, ובכללם ילדים קטנים.
מספר האסירים במחנה לא היה קבוע; בתחילת 1943, לפני חיסול גטו קרקוב, היו במחנה 2,000 גברים; במחצית השנייה של 1943 – היו במחנה כ-12,000 נפש; במאי-יוני 1944 הגיע מספר האסירים לשיא של 22,000-24,000, ובכללם בין השאר כ-6,000-8,000 יהודים מהונגריה. תחילה היה מספר האסירים הפולנים 1,000 אחרי מרד ורשה הפולני, הגיע מספרם ל-10,000.
במחנה היו גם אסירים פליליים גרמנים, והם שימשו בתפקידים שונים במחנה. על-פי האומדנים, עברו דרך המחנה כ-25,000 אסירים קבועים, וכן מספר בלתי ידוע של אסירים זמניים ובני-ערובה.
מפקד המחנה מפברואר 1943 ועד ספטמבר 1944 היה אונטר-שטורמפיהרר אמון גאת, שהיה אחראי עיקרי לפשעים חמורים ביותר, כגון רצח המונים, סלקציות, 'השמדה באמצעות עבודה' והשתתפות אישית ברצח. עד 1944 היו רוב השומרים במחנה אוקראינים בשירות הגרמנים, ואחרי שהמקום היה למחנה ריכוז היו השומרים במחנה 600 אנשי "גולגולת המת" של ס.ס.
המחנה סיפק כוח עבודה לתעשייה הצבאית ולחציבת אבנים. שיעור התמותה במחנה היה גבוה מאוד, אסירים רבים מתו מטיפוס, רעב והוצאות להורג. פלשוב ידוע לשמצה בשל מטווחי הירי שנערכו בו, על יחידים ועל קבוצות. על-פי אומדנים נרצחו בפלשוב כ-8,000 אנשים. משהתקרב הצבא האדום, הוחל בקיץ 1944 בפירוק המחנה ובהעברת האסירים למחנות אחרים או לאתרי השמדה בתאי גזים, כגון 2,000 האסירים היהודים שבסוף מאי 1944 נשלחו לאושוויץ להמתה בגז.
בספטמבר 1944 חוסל גם החלק הפולני של המחנה וטושטשו עקבות הפשע על-ידי פתיחת קברות המונים ושריפת הגופות שנערכו בערימות. ב-14 בינואר 1945 עזבו את המחנה אחרוני האסירים, בצעדת מוות, לכיוון אושוויץ. הצבא האדום שחרר את המחנה ב-20 בינואר 1945, כשהוא כבר ריק מאדם.
קרא עוד:pdf_file-0019-145900-Kotarba-R-_-A-Historical-Guide-to-the-German-Camp-in-Plaszow-1942-1945