בבית כנסת הגדול הישן, שהיה לפנים מרכז החיים החברתיים והציבוריים היהודיים, כיהן מאז שנת תרפ"ז ועד מלחמת העולם האחרונה, החזן ישראל יעקב גולדנברג, שהיה יחיד במינו, וקשה היה למצוא דוגמתו אף בין חבריו החזנים.
הוא היה למדן מופלג, יהודי דתי בעל לב ורגש יהודי, שידע יפה את החזנות. קולו הבריטון היפה והנעים גרם הנאה מרובה לשומעיו. החזן נהנה מאמונם הגמור של הרבנים וראשי הקהל, ואף הייתה לו הזכות לסדר קידושין.
יום יום הדריך קהל לומדים בדף גמרא. קולו הנעים ודרך לימודו הבהיר היה מושך קהל שומעים גדול, ובית הכנסת היה מתמלא. היו באים גם כאלה שניסו להציק לחזן ב"קושיות"", והחזן גולדנברג היה משיב ומסביר מצויין, ומתנגדיו נאלצו להאלם דומיה. […]