פנינה מיזליש, מתוך הספר: רבנים שנספו בשואה, ביוגרפיות של רבנים ואדמורי"ם מפולין ומשאר ארצות מזרח אירופה שנספו בשואה. ירושלים, תשס"ו, 2006
אברמצ'יק, יוסף. כיהן כרב בקרקוב. נספה בשואה.
אברמצ'יק, שלמה דוד, בן יוסף (ע"ע). כיהן כרב בקרקוב. נספה בשואה.
אורליאן, יהודה לייב. נולד בתר"ס, 1900, למשפחה מחסידי גור. כשנוסדה אגודת ישראל בפולין, בתרע"ח, 1918, הצטרף אליה, ואחר כך היה ממייסדי פועלי אגודת ישראל.זמן מה היה המנהל של סמינר "בית יעקב" בוורשה, ובתרצ"ה, 1935, נתמנה להיות המנהל של הסמינר בקרקוב, ונודע כמחנך מסור ובעל שאר רוח. כשפרצה מלחמת העולם השניה נאלץ לעבוד בעבודות כפייה, אך המשיך לעסוק בחשאי בחינוך, ושמר על הקשרים עם המורות של רשת "בית יעקב" ברחבי פולין, עד כמה שהדבר היה אפשרי. לשם כך הוא קיבל תמיכה מן הג'וינט. העבודה הזאת סיכנה אותו במיוחד, והגרמנים התנכלו לו. לכן עבר בינואר 1940 מקרקוב לוורשה. גם שם המשיך במלאכת החינוך, ברשת בתי הספר שתוחזקה על ידי היודנראט והג'וינט, ופעלה עד יולי 1942, כשהתחילו הגירושים למחנות. אז עבד זמן מה בארכיון של הקהילה, וניסה להציל את הספרים וכתבי היד שנותרו בדירותיהם של היהודים שגורשו. הוא קיבל דרכון של פרגוואי שנועד להצילו, וביוני 1943 העבירו אותו הגרמנים למחנה של בעלי נתינויות החוץ בברגן בלזן, בתקוה להחליפו עם נתיני גרמניה שנעצרו בפרגואי. אך ממשלת פרגוואי חזרה בה מן ההסכם, ובשמחת תורה תש"ד, 1943, הושמדו רוב היהודים שהיו בברגן בלזן שהיו להם דרכונים כאלה.
אנגל-הורוביץ, שמעון. נולד בתרל"ו, 1876. היה ידוע בכינוי "שמעון ז'ליכובר", על שם העיירה ז'ליכוב, שבה נולד. השתתף עם ר' מאיר שפירא בניהול ישיבת חכמי לובלין, בה כיהן כר"מ ואחר כך כמשגיח רוחני. אחרי פטירתו של שפירא, בתרצ"ה, 1935, נאלץ לעזוב את הישיבה, עבר לקרקוב ושם התמסר לטיפוח של קומץ תלמידים מובחרים, בישיבה שפתח. בזמן המלחמה דחה את האפשרות שניתנה לו להימלט, כי לא רצה להשאיר את היהודים האחרים ששהו אתו במקום המסתור. נספה בקיץ תש"ג, 1943.
בוימל, יהושע, בן יואל משה. נולד בבוצ'אץ', בתרע"ג, 1913. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו ללבוב, תחילה למד אצל ר' צבי הירש (הרשלי) מייזליש בנובי טארג, ,Nowy Targ ובתרפ"ט, 1929, עבר לישיבת חכמי לובלין ושם היה מראשוני התלמידים. היה בעל השכלה כללית רחבה. כתב רשימות ב"דָאס אידישע טאגבלאט", עיתונה של אגודת ישראל, וגם ביוגרפיה – שלא נדפסה – על הרב מאיר שפירא, המייסד של ישיבת חכמי לובלין. כיהן כרב בכמה עיירות קייט בהרי הקרפאטים. בחנוכה תרצ"ט נתמנה לרב באופוצ'נו Opoczno. אשתו, שהיתה בתו של רב העיר שפירא, היתה חניכת סמינר "בית יעקב" בקרקוב. נספה באופוצ'נו בתש"ג, 1943.
בורנשטיין, יקותיאל זלמן. בתרפ"ט, 1929, נבחר לרבה של בז'זין, Brżeżin. עם פרוץ המלחמה פרצו הגרמנים אל ביתו והתעללו בו, ובעוד יהודים מן האינטליגנציה בעיר. הוא טולטל בין בתי סוהר שונים, ובסוף הגיע לקרקוב. הגרמנים דרשו מאשתו לשלם להם את דמי החזקתו בבתי הסוהר, וקראו לזה "שכר דירה". נפטר בגטו לודז'.
בורנשטיין, נתן (נוטעל), בן יום-טוב ליפמן. נולד בתרמ"ח, 1888. היה מחסידי רדומסק. למד בשטיבל של רדומסק, שהיה ברחוב יוזפה 15 בקרקוב. הוסמך לרבנות בידי הרב מוייליצ'קה. התפרנס מבית מלאכה לארנקים שהיה בביתו. כשהועבר לגטו קרקוב הציבו אותו הגרמנים בקבוצה של פועלי ניקיון. באדר ב תש"ב, 1942, רצחו הגרמנים כמה מאנשי הקבוצה הזאת ובהם את הרב בורנשטיין.
ביֶגוּן (ביעגון), יוסף. נולד בליטא בתרס"א, 1901. בימי מלחמת העולם הראשונה נדדה משפחתו בכמה עיירות, ושם הוא למד בישיבות שונות, בהן ישיבת מיר. לא קיבל היתר הוראה, אך מכוח למדנותו היה לבעל הוראה שרבים פנו אליו. בתרצ"א, 1931, בא לוורשה, ושם נעשה פעיל באגודת ישראל, וגם הקים הוצאת ספרים "אהבה". בתרצ"א, 1931,(כך אצל וונדר וזיידמן) עבר לקרקוב, ושם לימדה אשתו, חנה לבית גרוספלד, בסמינר למורות "בית יעקב". גם הוא היה פעיל בסמינר הזה, וברשת החינוך של "בית יעקב" בפולין כולה. בתמוז תש"ב 1942, גורשו שניהם למחנה השמדה.
בלויגרונד, יששכר, בן זושא. נולד בתר"ל, 1870. בתרנ"ז,1897, התקבל כאב"ד בקלווריה זבז'ידובסקה. נפטר בקרקוב בת"ש, 1940.
ברגלס, אלטה, אשתו של הרב חיים לייב ברגלס, ובתו של הרב שבתאי הכהן רפפורט. היא סיימה את הסמינר למורות של "בית יעקב" בקרקוב והיתה מורה מחוננת. כשהיתה עצורה במחנה ויטל לימדה תורה ויהדות לילדים בבית הספר שנוסד שם.
גלבוואקס, שמעון. היה דיין בוואדוביצה. ב-3 בספטמבר 1939, בהיותו כבן תשעים, נמלט מעירו לקרקוב. נספה בפלשוב.
גלרנטר, יצחק. נולד בתר"מ, 1880. זמן מה היה אב"ד בנוביטַניץ', Novitaniec. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לקרקוב. נספה בשואה.
דומב, איתמר, בן יוסף. נולד בתר"ן, 1890. היה ראש הישיבה של חסידי בעלז בקרקוב. נספה בקרקוב.
דרשוביץ, יששכר בער, בן יוסף שמואל. נולד בתר"ן, 1890. בתר"ף, 1920, נתמנה לרבה של מישלניצה, Myślenice. כשפרצה מלחמת העולם השניה ברח לקרקוב, וגם שם לימד. אחר כך ברח לנובי סונץ' ושם נספה.
הורוביץ, אברהם חיים, רבה של פלונסק. כשהתקרב חג הפסח ביקש עזרה מן הג'וינט בקרקוב, מפאת מצבם הקשה של בני הקהילה שלו.
הורוביץ, אלימלך. בן נפתלי. נולד בתרמ"א, 1881. כיהן כרב במייליץ, בתר"ע, 1900, התמנה שם לרב, ואחר כך לאדמו"ר. בשל סכסוכים משפחתיים התנתק מאביו ויצר לו חוג של בעלי בתים מפשוטי העם. אחרי מלחמת העולם הראשונה נסע לארצות הברית, ושם התפרנס שנים אחדות מניגוניו ומקולו הערב. כשחזר לפולין החליט לפרוש מן האדמו"רות, כי דעתו לא היתה נוחה ממצב החסידות בימיו. אחר כך עבר לקרקוב והתפרנס בעיקר ממסחר. בתרצ"א, 1931, נתמנה לאדמו"ר, והמשיך לחבר ניגונים ולרשום את התווים שלהם. בזמן הכיבוש הנאצי עבר לרדומישל, Radomyśl Wielki, ושם נספה בתש"ב, 1942 .
הורוביץ, אלתר יחזקאל, בן יהושע. האדמו"ר מפוקשבניצה-טרנוב. נולד בתרמ"ה, 1885. בתרס"ט, 1909, נתמנה לרבה של דז'יקוב, Tarnobrzeg-Dzików, ואחר כך הנהיג שם את אדמו"רות דז'יקוב. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט לוויז'ניץ שבבוקובינה ומשם לגרוסוורדיין שבהונגריה. כשחזר לפולין השתקע בטרנוב. בתר"ץ, 1930, רצה לעלות לארץ, אך חמיו התנגד לכך. כשעלו הנאצים לשלטון הוא צפה שעומדת לפרוץ מלחמה, ויעץ לחסידיו לברוח או להגר. בזמן המלחמה ניסה להסתתר בערים שונות, וכשנודע לו שהגרמנים מחפשים אותו הוברח לגטו קרקוב, ושם הסתתר יחד עם ר' משה'ניו פרידמן (ע"ע). נספה בפלשוב באדר ב תש"ג, 1943.
הורוביץ, חיים מנחם (מנדל) דוד, בן אלתר יחזקאל, האדמו"ר האחרון מדז'יקוב, Tarnobrzeg ("הרב הצעיר" של דז'יקוב). נולד בתרס"ד, 1904. בתרפ"ד, 1924, הוכתר כרבה של העיר. היה פעיל הנהלת הקהילה והתלמוד תורה ובארגון החיים הדתיים בעיר. היה פעיל באגודת ישראל. הציעו לו להיות דיין בלודז' וגם רבנות בכמה קהילות חשובות, אך הוא סרב לעזוב את דז'יקוב. בזמן הכיבוש הגרמני עבר לקרקוב, ומשם גורש לפלשוב. נספה במטהאוזן בשמחת תורה תש"ד, 1943. (לפי וונדר בתש"ה, 1944).
הורוביץ, טוביה, בן אברהם אבא. נולד בתרכ"ה, 1865 (לפי וונדר בתרל"ח, 1878). כיהן כרב בשנדזישוב, Sędziszów. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לקרקוב. בתרפ"ב-תרפ"ז,1926-1922, היה בניו יורק. נספה על יד לובלין בניסן תש"א, 1941.
הורוביץ, מיכאל. בן הרב חיים אריה (לייב) איש הורוביץ, שהיה אב"ד של קרקוב. נולד בקרקוב בתר"ל, 1870. אחרי מלחמת העולם הראשונה הצטרף לתנועת המזרחי, והתמסר לטיפוח בתי הספר שלה בקרקוב – "חדר עברי" ו"תחכמוני". חיבר פירוש על חמש מגילות, "עבודת הלויים", וכתב מאמרים ורשימות בעיתונים של המזרחי, לרוב בעילום שם. אחרי שאביו נפטר היה מועמד למלא את מקומו, אך לא קיבל את התפקיד, בשל התנגדותם של החסידים והמתבוללים שקיימו בקרקוב קואליציה אנטי ציונית. זמן מה גר באנטוורפן, ושם עסק במסחר ביהלומים. נפטר בכסלו ת"ש.
הורוביץ, מנחם מנדל, בן האדמו"ר אלתר מדז'יקוב, ,Tarnobrzeg-Dzikówוממלא מקומו. לפני המלחמה גר בטרנוב. בזמן המלחמה עבר לקרקוב ומשם לפלשוב. גורש למטהאוזן, ושם נספה בשמחת תורה תש"ד, 1943.
הלברשטם, בן-ציון, בן שלמה. האדמו"ר מבובוב. נולד בתרל"ד, 1874. בתרס"ה, 1905, הוכתר כאדמו"ר מבובוב. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה ולמריינבאד. אחרי המלחמה חזר לפולין, וזמן מה ישב בקרקוב. בתרפ"א, 1921, הקים מחדש בבובוב את ישיבת "עץ חיים", שנעשתה מרכז תורה חשוב בגליציה, ומשכה אליה המוני צעירים חסידים. במשך הזמן היא התרחבה, והיו לה ארבעים ושישה סניפים בגליציה המערבית והמרכזית. רבים נמשכו אליו גם בזכות הניגונים הרבים שהאדמו"ר חיבר. באוקטובר 1938, כשהגרמנים גרשו מגרמניה את היהודים אזרחי פולין, הוא פנה במכתב גלוי אל היהודים בפולין, וביקש מהם שיעזרו לפליטים שהגיעו לשם בחוסר כל, ואף ניסה להסביר את מהותן של הצרות שנתרגשו באותה העת על העם היהודי. כשכבשו הגרמנים את פולין ברח ללבוב, שהיתה בשטחים שנכבשו בידי הרוסים. לפי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. החסידים שלו ניסו להביא אותו לארצות הברית, אך לא הספיקו. נספה בלבוב בטבח הגדול שנערך שם בראש חודש אב תש"א, 1941.
הלברשטם, יעקב צבי, בן יצחק ישעיה. נולד בתרנ"ו, 1896. היה יד ימינו של אביו, ויסד בקרקוב, בסוּכה, ,Sucha ובחשאנוב, את ישיבות "דברי חיים" (על שם סבו חיים הלברשטם מצאנז). בתרפ"ג, 1923, התקבל כרבה של סוכה . לחם בציונים בעירו. נספה בתש"ג.
הלברשטם, יצחק ישעיהו. בן זקוניו של האדמו"ר חיים הלברשטם מצאנז. נולד בתרכ"ד, 1864. כשהיה בן 19 נתמנה לאב"ד בטשכויב, Czchów, ושם שימש גם כאדמו"ר. בתרנ"ג, 1893, עבר לסאטמר שבהונגריה, ואחר כך לקרקוב. שם פתח בית מדרש משלו, וזכה לכבוד ולהערכה מכל החסידים בעיר. פעל למען עניי ארץ ישראל. בתר"ץ, 1930, לחם נגד אפיית מצות במכונה. זמן קצר אחרי שפרצה מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, והחסידים השתדלו שהשלטונות לא יגרשו אותו לסיביר. כשכבשו הגרמנים את האזור חזר מערבה, ונדד ממקום למקום. היה גם בגטו קרקוב, ועם חיסול הגטו הוברח לגטו בוכניה. הרב מיכאל דב וייסמנדל ואישים אחרים רצו להעביר אותו משם להונגריה, עם האדמו"ר ר' אהרן מבעלז ואחיו מרדכי מבילגוריי. אך הוא סרב להימלט, כי לא רצה לעזוב את אשתו ואת ילדיו. נספה באלול תש"ג, 1943.
הלברשטם, מנחם מנדל, בן אריה לייב . נולד בתר"ן, 1890. גר בקרקוב, ושם היה לו בית מדרש משלו. נספה בשואה.
הלברשטם, סיני, בן ברוך. נולד בתר"ל, 1870. עד תרס"ז, 1907, ישב בקולושיץ, Kołaczyce. בתרס"ז, 1907, נתמנה לרבה של זמיגרוד, מתרפ"ח, 1928, היה חבר בוועד הקהילה שם, ופעל למען עניי ארץ ישראל. בסוף מלחמת העולם הראשונה סבלו יהודי עירו מפוגרומים, ולכן עבר ליאסלו, ומשם לקרקוב. בתחילת מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב. הוא חשש שהרוסים יחרימו את ספר החידושים שכתב, ולכן מסר אותו לאחד ממכריו בתקוה שבעתיד יזכו הוא או בניו להדפיסו. כתב היד אבד במלחמה, ונשאר ממנו רק הכרך של דרשותיו למועדים, שאותו רשם מפיו אחד מבניו. הרב הלברשטם הוגלה לסיביר, ושם נפטר ביערות אומסק בתמוז תש"א, 1941. בסוף שנות התשעים של המאה העשרים ניסו חסידיו לאתר את קברו, אך ללא הצלחה.
השל, אברהם יהושע, בן פנחס מזינקוֹבZinkow, התפרנס ממסחר ונענה לבקשות של חסידיו להנהיג עדה. בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו קרקוב ושם נפטר.
וקסברג, נחום. בשנות העשרים הראשונות של המאה העשרים כיהן כאב"ד בידליצ'ה, Jedlicze. אחר כך היה דיין ומו"ץ בקרקוב. נספה בשואה.
וקסלר, מנדל, בן יצחק. נולד בתרמ"א, 1881. למד בישיבת שונות בפולין, ואחר כך עבר לזגיירז'. לפני מלחמת העולם הראשונה רכש זיכיון ממשלתי למסחר במלח, אך עם פלישת הגרמנים לעירו, ב-1914, בא הקץ לזכיון הזה, והוא נאלץ להתפרנס מהוראה. מתר"ף, 1920, שימש כראש ישיבה בישיבות גדולות בפולין, ובתרפ"ט- תרצ"ט, 1939-1929, שימש כראש הישיבה הגדולה "בית מאיר" בקרקוב. בימי מלחמת העולם השניה גורש לוולברום, .Wolbromנספה במחנה ריכוז.
זוננשיין, צבי הירש, בן יעקב. נולד בתר"ע, 1910. למד בישיבת בובוב, ואצל הרב דב בעריש וידנפלד בטשבין. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השניה התקבל כמורה הוראה באחד מבתי הכנסת בקרקוב. גורש לפלשוב, ושם נספה באייר תש"ג, 1943.
זלטנרייך, אשר אנשל יצחק, בן יוסף. נולד בתר"מ, 1880, בזבורוב,Zborov , שבסלובקיה. בתרע"ג, 1913, נתמנה לרבה של ודוביצה. בימי מלחמת העום הרכאשונה עזר הרבה לפליטים היהודים ש\הגיעו לאיזור. כשפרצה מלחמת העולם השניה ברח עם משפחתו מזרחה, ובסוף הגיע לגטו קרקוב. שם נספה באדר ב תש"ג, 1943.
טברסקי, זאב, בן מרדכי יוסף מזלטופולה Zlatopol, . מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בלוביטש, Łowicz , ובקרקוב. נספה בשואה.
טברסקי, ניסן יהודה לייב, בן דוד. נולד בתרמ"ג, 1883 היה אדמו"ר בקיילצה. בימי מלחמת העולם השניה בא לקרקוב, ושם נפטר באייר ת"ש, 1940, אחרי שהנאצים עינו אותו.
טייטלבוים, מנחם צבי, בן חיים שהיה דיין ומו"ץ בקרקוב. היה רבה של נייפלומיץ, Nieplomice, וגבאי ארץ ישראל. נספה בשואה.
כהנא-שפירא, מרדכי צבי. בן משה נתן. תחילה היה אב"ד בבז'סקו, ,Brzesko ואחר כך היה בוועד הרבנים בקרקוב. נספה בשואה.
כ"ץ, מתתיהו הכהן. היה חתנו של הרב יוסף נחמיה קורניצר מקרקוב. נספה בשואה.
.לאסער (לסר), יוסף. נהג לנסוע אל צדיקי בעלז. גר בהיבניבHivniv,, ושם היה מגיד בשבתות שיעור שאליו היו באים מפשוטי העם. היה ראש ישיבה ב"קיבוץ גבוה" של חסידי רדומסק בסוסנוביץ. היה ר"מ בישיבת "בית מאיר" בקרקוב. נספה בשואה.
לוין, ד"ר יחזקאל, בן נתן. נולד בתרנ"ז, 1897. למד באוניברסיטה של קרקוב, ובמקביל הוסמך לרבנות. היה ציוני. בתרפ"ד, 1924, נתמנה לרב בקטוביץ. בתרפ"ח, 1928, נתמנה כרבה של קהילת הנאורים בלבוב. כשנכנסו הגרמנים ללבוב פנה אל המטרופוליט האוקראיני שפטיצקי, וביקש ממנו שישפיע על בני עדתו לחדול מלטבוח ביהודים. זה הסכים להציל אותו, אך הרב לוין סרב לקבל את ההצעה, ונרצח בידי האוקראינים ב-1 ביולי 1941, אחרי שיצא מביתו של שפטיצקי. את בנו קורט הסתירו אנשיו של שפטיצקי באחד המנזרים שבאזור, והוא ניצל.
לנגרוק, דוד, בן שלמה. נולד בתרנ"ד, 1894. היה גבאי הספרים בבית המדרש של חסידי בעלז בקרקוב, ואחר כך עבר לוייליצ'קה. שפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לקולבושוב, Kolbuszowa וחזר לוייליצ'קה. עד חנוכה תש"ב המשיך להעלות את חידושיו על הכתב, ויש בהם הד למצב הקשה ששרר אז. שרידים מהם ניצלו והגיעו לידיהם של בני משפחתו בלונדון.
מורגנשטרן, מנחם מנדל, בן משה ברוך (ע"ע). נינו של האדמו"ר מקוצק. נולד בתרס"ד, 1904. היה רבה האחרון של ולודאבה. באוגוסט 1942 החליטו הגרמנים בעיר על אקציית ילדים. הרב מורגנשטרן בא למקום הריכוז של הילדים, ואף שניצ'קה, ראש הגסטפו בעיר, רצה לשחרר אותו משום ש"תורו עדיין לא הגיע", הוא סירב, והלך אתם לסוביבור. בעניין מספרם של הילדים יש כמה גרסאות, ומתוך השוואת העדויות נראה שהיו שם יותר ממאה. העניין הזה עלה במשפט שנערך אחרי המלחמה לניצ'קה וחבורתו.לפי עדותו של אחיינו צבי ברלב (בלייכר) – בעת האקציה שנערכה בוולודאבה ביולי 1942, כשעמדו לשלוח את ארבעת ילדיו הוא ביקש מהגרמני הממונה שישחררם, וכשזה סירב, הצטרף עם אשתו הדסה, תרס"ד-תש"ב (1904- 1942), בת הרב משה שמואל בלייכר מקרקוב, לטרנספורט לסוביבור.
מילר, שמואל אהרן, בן נפתלי. הרב מלאבובה, Łabowa. בצעירותו היה ראש מתיבתא בקרקוב, ואחר כך עבר להיות רב בידליטש, Jedlicze. בתחילת מלחמת העולם השניה נמלט לצאנז. נספה בבלז'ץ.
מנדלבוים, אהרן יוסף. בן שמואל. נולד בקרקוב בתר"ל 1870. למד בבתי המדרש שבעיר, והוסמך לרבנות על ידי הרב שמעון סופר, רבה של קרקוב. אחרי נישואיו גר בפיווניצ'נה, Piwnicna. שם היה מו"ץ ובעל תפילה, והתפרנס מחנות מכולת. בראשית שנות השלושים של המאה העשרים עבר עם משפחתו לקרקוב, וגר בפודגורז'ה, Podgorze. עסק במסחר זעיר, היה מגיד שיעורים, ולמד תלמוד וקבלה עם הרב שֵם קלינגברג, האדמו"ר מזאלושיץ (ע"ע). ידע היטב תנ"ך ורמב"ם. בביתו קראו את העיתון היידי "מאָמענט". נפטר בגטו קרקוב בי"ב באייר תש"ב, 1942, אחרי מחלה ממושכת, והובא לקבר ישראל.
נימן, שמעון בצלאל. נולד בתר"ך, 1860. הוסמך לרבנות והתפרנס ממסחר בספרים, תחילה בקרקוב ואחר כך בטרנוב. נספה באדר תש"ב, 1942.
סטמפל, משה, בן יצחק. נולד בקרקוב בתר"ע ,1900. למד בישיבת בובוב בקרקוב, והוסמך לרבנות. נספה בלבוב באב תש"א, 1941.
סטמפל, שרגא פייבוש, בן יצחק. נולד בקרקוב בתר"מ, 1880. אביו, שלא היה חסיד של רבי מסויים, נהג להתפלל בקלויז הלמדני של צאנז. היה מראשי אגודת ישראל בקרקוב וחבר מועצת העיריה. בתרפ"ב, 1922, נבחר לסיים הפולני. בתר"ץ, 1930, נבחר כראש הקהילה של קרקוב. כשנכנסו הגרמנים לקרקוב עבר לגטו בוכניה. ידידיו מחו"ל השתדלו למענו, והוא קיבל דרכון של פרגואי, והועבר לברגן-בלזן. בשמחת תורה תש"ה, 1944, נלקח משם לאושוויץ.
סלומון, נפתלי. היה בגטו קרקוב, ושם קיבל על עצמו לקיים את מצוות הלוויית המת. בנו שלום נמנה עם קבוצה קטנה של צעירים, ובהם א"ד שצ'ֶגובסקי בעל הזכרונות, שבהתחלת המלחמה, עוד לפני הכניסה לגטו, למדו תורה בפינת מסתור. נספה בשואה.
פוּטרניק, חיים, נולד בבוקובסק, Bukowsko. לימד תלמידים, וממה שהתחדש לו בסוגיות הש"ס חיבר את הספר "מים חיים", שבו למדו בעירו בני כל הגילים. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה עבר לקרקוב ושם התפרנס בדוחק. נספה בשואה.
פיינגולד, ישראל. היה לו בית מדרש בקרקוב. נספה בשואה.
פפר, צבי הירש. נולד בתרס"ה, 1905. מתרפ"ט, 1929, עד תרצ"ג, 1933, למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. מתרצ"ב, 1932, לימד בגימנסיה היהודית בקרקוב. נספה בשואה.
פרידמן, אהרן משה, בן שלום יוסף. גדל בקרקוב, בביתו של ר' משה'ניו פרידמן מבויאן (ע"ע), והוכתר כאדמו"ר ממֶילניצה, Mielnice. נספה בשואה.
פרידמן, משה, ר' משה'ניו, מבויאן. בן שלום יוסף. היה נכדו של ר' ישראל מרוז'ין, אך לא שימש כאדמו"ר. נולד בתרמ"א, 1881. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה ושם נעשה אחד המנהיגים של אגודת ישראל. בתרפ"ה, 1925, עבר לקרקוב, ושם שימש כדיין. הוא היה אחד האישים הבולטים ביהדות החרדית המאורגנת בפולין והתמסר לטיפוח רשת החינוך של אגודת ישראל. אחרי פטירתו של הרב מאיר שפירא, מייסד ישיבת חכמי לובלין, נתמנה ר' משה'ניו להיות המנהל הרוחני של הישיבה. בתש"א, 1941, הועבר מקרקוב לגטו טרנוב. לפי זיידמן (אישים), הוא גורש משם לבלז'ץ, ונספה באלול תש"ג, 1943. לפי פנינה מיזליש (פדות) קיבל הרב פרידמן, הודות למאמציו של הרב מיכאל דב וייסמנדל, דרכון של פרגוואי, הועבר לוויטל שבצרפת, ומשם גורש לאושוויץ.
קאנר (קנר), יעקב שמשון הלוי, בן משה. נולד בתרל"ו,1876. בתר"ס, 1900, התקבל כרב בטשחויב, Czchów, במקום דודו זקנו ר' יצחק ישעיהו הלברשטם (ע"ע) שעבר לקרקוב. בתרע"ד, 1914 (לפי פנקס הקהילות כנראה בתרפ"ה, 1925), עבר לקלויזנבורג שבטרנסילבניה, ובקלויז שהתקיים בדירתו התרכזו סביבו חסידים רבים. נפטר בסיון תש"ב, 1942 (לפי חכמי טראנסילוואניה בתש"א) .
קורן, מרדכי, בן צבי דב. למד בישיבת חכמי לובלין והיה ר"מ בקרקוב. נספה בשואה.
קורניצר, שמואל-שמעלקה. בן הרב יוסף נחמיה. נולד בתרס"ה, 1905, בסעליש שבהונגריה, והיה מצאצאיו של החתם סופר. בתרפ"ה, 1925, בא לקרקוב, וכשנפטר אביו, בתרצ"ג, 1933, התמנה כחבר בית הדין בעיר. בתרצ"ה, 1935, נתמנה לאב"ד. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט למזרח פולין והגיע ללובלין. כשנכבשה העיר בידי הגרמנים עבר לוורשה, אך כעבור חדשים אחדים חזר לקרקוב, על אף שידע שחייו שם יהיו נתונים בסכנה, בשל מעמדו הרשמי. בינואר 1941 פנו הוא, הרב שבתאי רפפורט (ע"ע) והפרנס מאיר פרידריך אל יו"ר הוועדה המרכזית היהודית לסעד, ובאמצעותה אל הקרדינל סאפיהה, Sapieha, וביקשו ממנו שישתדל אצל הגרמנים לבטל את גזירת הגירוש. זה לא נטה לעזור להם, ואחרי זמן מה אסרו הגרמנים את שניהם ואיימו שאם היהודים ישובו ויפנו אליהם יוטלו עליהם ענשים כבדים. כעבור זמן קצר נלקחו קורניצר ורפפורט לאושוויץ, ושם נספו. הגרמנים החזירו את אפרו של הרב קורניצר למשפחתו, ודרשו ממנה את הוצאות הטיפול. הוא נטמן בבית העלמין שברחוב מיודובה.
קירשבוים, (קירשבאום) מנחם מנדל, בן שמואל. נולד בקרקוב בתרנ"ה, 1895. בתרפ"ז, 1927, התקבל כרבה של סקאלה, Skala. בניסן תרפ"ח, 1928, התמנה כאב"ד בקהילה הכללית של פרנקפורט ע"מ, שהיתה בהנהגתו של הרב ד"ר יעקב הופמן. בתרצ"ו, 1936, ביקר בארץ, ודן עם הרבנים בענייני הלכה. באותה השנה גרשו הנאצים את רבה של הקהילה, וכל עול הרבנות של פרנקפורט ושל הקהילות הסמוכות הוטל עליו. אחרי פרעות ליל הבדולח, כשהתעוררו בעיות הלכותיות בעניין אפרם של אלה שנשרפו במחנות הריכוז, פרסם קונטרס "תקנות איך להתנהג כעת באפר הנשרפים בעו"ה" [בעוונותינו הרבים], שנכתב ביום ד, פ' ויחי תרצ"ט. מכיוון שבגרמניה כבר אי אפשר היה להדפיס את הקונטרס, שלח אותו הרב קירשבוים לאחיו בקרקוב, להדפיסו שם. שבועות אחדים לפני פרוץ המלחמה נמלט לבריסל. כשפלשו הגרמנים לבלגיה, באביב 1940, ניסה להימלט לצרפת, אך בגבול הוא נורה ונפצע קשה. הוא הצליח לחזור לבריסל, ולקראת תש"ב ערך והדפיס בדף אחד את לוח זמני כניסת השבת ויציאתה. הציעו לו לכהן כרב הקהילה הנאורה בשטוקהולם, אך הוא סרב לקבל את המינוי. בשבת שובה תש"ג, 1942, גורש למחנה הריכוז מאלין שבבלגיה, ומשם שולח לאושוויץ.
קלוגר, משולם יששכר, נולד בגרודק יגלונסק. בתרפ"ה, 1925, עבר לקרקוב, ושם היה המנהל של בית הספר "תחכמוני", רב רשמי של בית המדרש של המזרחי ברחוב קוּפה, וחבר בוועד הקהילה בעיר. היה בוועד הפועל של המזרחי בגליציה המערבית ושלזיה, והיה מעורב בהקמת תנועת "השומר הדתי". אך משום שהשתייך לתנועה הזאת לא אישר לו וועד הקהילה של קרקוב, שנוהל בידי המתבוללים והחרדים, להיות ברבנות של העיר. במלחמת העולם השניה היה בגטו בקרקוב. משם הועבר לגורליץ. שם עבד בבית חרושת ללבנים. נספה בשואה.
קלינגברג, שם, בן אברהם מרדכי. נולד בתרל"ב, 1872. נקרא בשם "שם", כי על פי הידע שהיה בידי זקנו, ר' יצחק אייזיק מקומרנה, היה שם בן נח המליץ על עם ישראל באותה השנה, ובכך היה משום האצלת התפקיד על הרך הנולד. מתרע"ח, 1918, כיהן כאדמו"ר מזאלושיץ בקרקוב. ביתו שימש מרכז לתורה ולחסידות, ואת תלמידיו המובחרים לימד קבלה. כשנכנסו הגרמנים לקרקוב היה ברשימת הרבנים שהיו מבוקשים על ידיהם, במסגרת מדיניותם לאסור את האליטה הרוחנית של היהודים ולשבור אותה. לכן נמלט משם והסתתר שנתיים בנפלומיץ, Nieplomice, הסמוכה. כשהוקם הגטו בקרקוב באדר תש"א, מרץ 1941, נאלץ לחזור לשם, והמשיך לתת בסתר את שיעוריו. כעבור חדשים אחדים גורש למחנה פלשוב, ושם נספה בכ"ח בניסן תש"ג, 1943.
קַנֶנגיסר, ברוך, בן דוד. נולד בתרס"ו, 1906. למד בעירו קרקוב בישיבת "עץ חיים" של חסידי בובוב, ואחר כך התמנה לרב בישיבה הזאת. בזמן הכיבוש הנאצי עבר לווישניצה, Wisnicz Nowy הסמוכה, ושם ניהל בסתר את ישיבת בובוב. בתש"ב, 1942, עבר לגטו בוכניה, וגם שם המשיך ללמד קבוצה של תלמידים במרתף ובתנאי רעב. גורש לאושוויץ בט"ו באלול תש"ג, 1943.
רדליך, שמואל, בן פישל. נולד בתר"ע, 1900. למד בישיבת בובוב בקרקוב, ונתן שיעורים לתלמידי חכמים צעירים. נספה בשואה.
רובינשטיין, אייזיק, בן מרדכי. נולד בתרמ"ח, 1888. הוסמך להוראה מכמה רבנים ביניהם הרב אריה לייב ברודא מלבוב. בתרע"ד, 1914, בא מעירו קרקוב לווינה. שם כיהן כרב באחד מבתי הכנסת, ונתן לתלמידים מובחרים שיעורים ב"יסודי התורה" של הרמב"ם. כשכבשו הנאצים את וינה ניסו ידידיו ובני משפחתו להציל אותו, אך הדבר לא עלה בידיהם. בתש"ג גורש מווינה למינסק, ושם נספה.
רוזנפלד, נחמיה, בו נתן. נולד בתר"ל, 1870. לפי וונדר ייתכן שהתקבל לרבנות בז'ולטאניץ, Żółtnica. כיהן כר"מ בישיבת "כתר תורה" בקרקוב. א"ד שטשעגאָווסקי מציין שלמד אצלו שם "כמה זמנים". נספה בשואה.
רוטנברג, מרדכי, בן נפתלי. נולד בקרקוב בתרל"ב, 1872. למד בווישניצה, ואחר כך בישיבות אחדות בהונגריה, ובמקביל סיים את לימודי הגימנסיה אצל מורה פרטי. בתרנ"ה, 1895, נבחר כרבה של אושוויינצ'ים, ובתרס"ד, 1904, כרבה של ודוביצה. הסגנון המודרני שלו לא היה מקובל על בני הקהילה, והם העדיפו במקומו את הרב אשר אנשל זלטנרייך (ע"ע). בתרע"ב, 1912, התקבל לרב של קהילת "מחזיקי הדת" באנטוורפן. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לפרנקפורט ע"מ, אך סירב להתמנות כדיין בקהילה הכללית. אחרי המלחמה גר זמן מה בהולנד.כשפרצה מלחמת העולם השניה ניסה להימלט מבלגיה. בחורף תש"ג, 1943, נלקח למחנה הריכוז מיכלין Maline, Mechleen, וגורש לפולין. אחרי מאמצים רבים הוחזר לאנטוורפן, והועבר למחנה ויטל שבצרפת, כאזרח חוץ. שם לימד תורה, ובשאלות הלכה החמיר עם עצמו והקל לאחרים. המחתרת הצרפתית רצתה להבריח אותו לשווייץ, אך הוא סרב, כי חשש לגורלם של הנשארים. אחרי פסח תש"ד, 1944, גורש למחנה דראנסי, ומשם לאושוויץ.
ריינהולד, אברהם, בן ישראל. היה דיין ומו"ץ בקרקוב. נספה בשואה.
ריינהולד, משה, בן ישראל. למד בישיבה של ר' שמעון אנגל (ע"ע) בקרקוב. נספה בקרקוב.
רפפורט, אהרן הכהן, בן יצחק. גר בקרקוב. נפטר בסיביר באייר תש"א, 1941.
רפפורט, שבתאי הכהן, בן יצחק חיים שהיה רבה של אוסטרובה,Ostrów . תחילה היה רב בלוקוב, Łuków, ואחר כך נתמנה לראב"ד בקרקוב. כשנודע ליהודים, בתחילת ת"ש, 1939, כשהגרמנים עמדו לגרש את היהודים מקרקוב, פנה, עם הרב שמואל שמעלקה קורניצר (ע"ע), ועם הפרנס מאיר פרידריך, אל יו"ר הוועדה המרכזית לסעד, ובאמצעותה אל הקרדינל סאפייהא,Sapieha , וביקשו ממנו שישתדל אצל הגרמנים לבטל את גזירת הגירוש. הגרמנים אסרו את שניהם ואיימו שאם יחזרו היהודים על פנייה כזאת יוטלו עליהם ענשים כבדים. כעבור זמן קצר נלקחו הרבנים קורניצר ורפפורט לאושוויץ, ושם נספו. על כך יש כמה גרסאות.
שמידט, ישראל משה הכהן. היה משגיח רוחני בישיבת חכמי לובלין, והיה ממקורביו של ר' מאיר שפירא, מייסד הישיבה. גר בקרקוב, ובביתו שם למדה קבוצה נבחרת של תלמידים. אך בפועל לא שימש כרב. כשכבשו הגרמנים את קרקוב לא קיבל רשות להישאר בעיר, ונאלץ לעבור לדמביץ, Dębica. משם גורש למחנות באב תש"ב, 1942, ושם נספה. חתנו הרב יהושע מנחם אהרנברג ששרד מן השואה, היה אב"ד בתל אביב, וחתנו צבי מאיר רבינוביץ שעלה ארצה בתרצ"ד, 1934, זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל.
שמלקיש (שמלקס), הרב ד"ר שמואל צבי. בן הרב גדליה שמלקיש מקולומיה. בתרס"ג, 1903, למד בבית המדרש לרבנים על שם הילדסהיימר בברלין. מתרס"ו, 1906, עד מלחמת העולם השניה שימש כמורה לדת היהודית בגימנסיה הממשלתית בקרקוב. מתרפ"א, 1921, שימש כסגנו של הרב ד"ר יהושע טהון בהיכל הנאורים שהיה ברחוב מיודובה בקרקוב, וקיבל משכורת מן הקהילה היהודית. אחרי שטהון נפטר, ב-1936, מילא שמלקיש את מקומו. נספה בתש"א, 1941 .
תאומים-פרנקל, יהושע פייבל, בן יעקב. נולד בתרנ"ב, 1892. מתרפ"ט, 1929, היה ראש בית דין בפודגורז'ה-קרקוב, וזמן מה ניהל שם ישיבה. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לגליציה המזרחית שנכבשה בידי הרוסים ומשם גורש לסיביר. נפטר בתורכסטן באייר תש"ב, 1942.