זיכרונות

גרתי עם משפחתי ברחוב פאינסקה, קרוב לרחוב פוטוצקגו. באזור בו גרנו, רוב התושבים היו פולנים, להורי הייתה חנות מכולת, בה

בלב הזועות שחווינו בזמן המלחמה היו גם נקודות אור. אור שבקע מן האנשים הסובבים אותנו, אור שנתן לנו את ההרגשה

אלה השתייכה לדור שחווה ילדות מאושרת בקרקוב, עיר הולדתה, אך חוותה גם את הנסיון האכזר של השואה, בה נספו הוריה.

מחנה פלשוב. הבוקר טרם הבקיע. בצריף מחנק, אויר דחוס. חשים באוויר אימה ומתח. מדי פעם נשמעת אנחה. מדי פעם נשמעת

    נולדתי בקרקוב בשנת 1928 להורי אברהם ורגינה. השנה שמופיעה במסמכים היא שנת 1929 אבל זו טעות. כשהגעתי ארצה

חמישה ילדים, אווה, יהודה-אידק, ליאון, יוסף ושייע,  נולדו בתחילת המאה ה-20 לאשר שינדל מדומברובה טרנובסקה  (Dabrowa-Tarnowska) ולרוזליה לבית דרזנר ילידת

פולה שרייבר לבית גולדווסר כתבה את זיכרונותיה ב-4 מחברות שחורות. מחברות אלה נכתבו מיד לאחר שחרורה ב-8 במאי 1945 עם

בוקר אחד העירו אותי ולקחו אותי למגרש שבו חיכתה לנו קבוצה קטנה. העלו אותנו על משאית צבאית, ונסענו בתוך המחנה

שנות הסבל, תלאות הגטו והמחנה, נתנו אותותיהם בבעלי. עוד בראשית 1943, כאשר הועברנו למחנה, החל סובל (ממחלת הפורונקולוזה), גופו התכסה